היום התחיל כרגיל.
בקושי התעוררתי בבוקר אחרי 3 שעות של שינה בלחץ שגם אותן לא ישנתי טוב, התקלחתי כי כולי הייתי ריח של סיגריות מהפאב אתמול, כאב ראש בקטע מפגר, התארגנתי ונסעתי לבסיס.
היום המשיך כרגיל, הייתיקצת מעופפת ולא היה לי יותר מידי כח לעבוד אבל היו כמה פגישות וכמה עניינים ולא שיעמם לרגע.
בסביבות השעה 16:30 אחת הקצינות נכנסת לחדר ושואלת 'שמעתם?' כולם היו עם מבט מלא סימני שאלה והיא אמרה 'אבא של X נפטר מהתקף לב, שלחו מייל בצהלנ"ט'.
כולנו היינו פשוט בשוק.
אבא של אותו חייב היה בנאדם בריא ושמח, לא הכרתי אותו יותר מפעם אחת שראיתי אותו בהענקת דרגה אבל כאלו שמכירים יותר אמרו לי שלא היו לו שום מחלות או משהו, אי אפשר לדעת כמובן אבל בכל זאת.
רק היום בצהוריים דיברתי עם החייל הזה והוא חייך ושמח והיה נחמד כמו תמיד, הוא פשוט הבנאדם הכי טוב שאני מכירה!
הוא לא יפגע באיש אף פעם, הוא יעזור לכל מי שיבקש או לא יבקש, הוא ישאר איתך אם אתה צריך עזרה וגם יבוא בחופש שלו אם יש משהו ממש ממש דחוף, הוא יתעניין וישאל ותמיד יעודד אם אתה מצוברח, הוא ישים לב אם משהו לא בסדר ופשוט....בנאדם שכולו לב.
פתאום עלו לי כל כך הרבה מחשבות, אתה יוצא מהבית ומתחיל יום שהוא רגיל כביכול, הולך לבסיס, נפגש עם חברים, מדבר, צוחק, עובד, אוכל ופתאום בלי שום אזהרה של אף אחד על שום דבר אבא שלך מת מפאקינג דום לב!
איך ברגע אחד כל העולם מתהפך עליך, איך בשניה אחת בנאדם הופך מחי למת, איך בהבזק עין הכל סוגר עליך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
