פשוט כלום ושום דבר.
בזה פחות או יותר מסתכם הסופ"ש שלי.
מכירים את הימים האלה שאין לכם כח לזוז?
שאין לכם רצון לראות אף אחד?
שהסבלנות שלכם כל הזמן על הסף?
שאם מישהו יגיד לכם מילה אחת לא במקום אתם תתפוצצו בלי שום פרופורציות?
מכירים את הימים האלה שאין לכם כח לזוז אבל ממש בא לכם לעשות משהו?
לצאת לסיבוב בפארק אבל עוד שניה כבר חושך, לצאת לסיבוב עם האופניים אבל אף אחד לא טורח לתקן אותם, ללכת לים אבל כבר קר, סתם לשבת בגינה אבל יש מלא יתושים, לראות טלויזיה אבל אין שום דבר מעניין, לעשות משהו כל משהו שיגרום לכם להרגיש קצת יותר טוב כי אתם לא מבינים מאיפה לעזאזל נפל עליכם החוסר מצב רוח הזה.
אני לא יודעת מה יש לי מאתמול, מאמצע היום פשוט...יצא לי המיץ...לא בא לי כלום...זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי אבל זה לא קרה הרבה זמן.
מחר יום ראשון, שבוע חדש שאמור להיות לי כל יום משהו!
הולך להיות בלגאן בבסיס כי הרש"צ השני בקורס וחצי מהחיילים לא נמצאים והמפקדת שלי לא תהיה בחופש ואף אחד לא יודע מה קורה, איך אומרים? כיף כיף כיף :)
מחר חוגגים יומולדת בפאב בראשון לשניים מהיחידה, יש לי שיעור החלקה, בשני אני אמורה לעזור למישהו אחר מהיחידה לעשות אישורי הזמנות לחתונה שלו, בשלישי מתחילים הלימודים שאין לי כח לזה בשיט! רביעי או שתהיה יציאת פרידה או שיהיה מפגש פרידה אישי כי אתה יוצא לקצונה, חמישי שוב שיעור החלקה ושישי שוב לימודים ופשוט...סופ"ש...אני משערת שחצי מהדברים יתבטלו, בין לבין אני כנראה אצא מפגרת ואני גם חוזה בעיות כאלה ואחרות במהלך היום בבסיס.
בקיצור...אין לי כוחות. מכירים את זה שאין כוחות?
פשוט כלום ושום דבר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
