אני תוהה אם זאת רק אני שיש לה את השבועות האלה שבסופ"ש לא בא לה לעשות כלום.
ושאני אומרת כלום - אני מתכוונת ל-כ-ל-ו-ם! נטו לשבת על הספה ולרבוץ מול הטלויזיה בלי לזוז יותר מידי, בלי לראות יותר מיני אנשים ובלי לחשוב יותר מידי, פשוט כלום.
ועד שאני כבר מחליטה לצאת אז אנשים שאני לא מתה עליהם באים, ואנשים שאני רוצה שיבואו לא באים, ונוסעים לרמת החייל - שוב, ויוצאים מאוחר כשאין לי כבר כח ובקיצור...מוציאים לי את החשק לצאת.
אבל שאני לא אצא? שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע? מה פתאום...
כי אחר כך יתחילו לחפור לי למה אני יבשה ולמה אני לא באה ולמה אני מבאסת ולמה אני לא זורמת ולמה פה ולמה שם ולמה ככה ולמה ככה ופשוט אין לי כח לחפירות האלה.
אז אני יוצאת...לא שאני כ"כ סובלת בסופו של דבר כן? לפעמים באופן מפתיע אני אפילו נהנת...אבל לפעמים סתם אין לי כח ואני פשוט שותקת רב הזמן.
אז אני אצא ואשתה איזה קוקטייל ואספר לכולם על איך בתפקיד ומתי אני לא משתחררת וכרגיל אתם יודעים...
בקיצור, סתם מרמור לא ברור של לפני יציאה...
פשוט אין לי כל כך מצב רוח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
