אולי זה החורף שמתקרב שהעלה לי פתאום אתמול ממש לפני שנרדמתי את כל המחשבות האלה...
ישבתי בסלון וראיתי את הסוף של הסדרה מזל סרטן שהיה ממש מרגש ועצוב וכולי נכנסתי למצב של בוכיה כזאת, התארגנתי לי ונכנסתי למיטה כי הייתי ממש עייפה ופתאום סתם ככה התחילו לעלות לי מחשבות לראש.
למה אין לי מישהו שמחכה לי עכשיו לחבק אותי כי קצת עצוב לי?
אני יודעת שיהיה מתישהו, אני בטוחה שזה יגיע גם אליי, שגם אני אהיה שוב במערכת יחסים מתישהו, השאלה היא מתי?
אני לא יוצאת לרחובות ומחפשת לי מישהו, אני לא יוצאת בטירוף ופוגשת אנשים חדשים כל הזמן אז זה לא כזה מפליא שאין לי מישהו חדש כרגע...
זה חסר לי נורא אני מודה...
בשלישי כשהייתי עם ההוא אז ראיתי שהוא מת מעייפות וממש נרדם ולא יכולתי להישאר לישון אז ניסיתי לזוז הכי בזהירות מהחיבוק החם שלו שכיסה אותי אבל כמובן שהוא התעורר.
הוא הידק את החיבוק סביבי ואמר שרק עוד כמה דקות ואז הוא יתן לי ללכת אז פשוט התכרבלתי בו עוד קצת וספגתי את כל החום שהוא הרעיף עליי.
זו הייתה התחושה הכי כיפית בעולם להרגיש שצריכים אותך!
אם הייתי יכולה הייתי נשארת כל הלילה ופשוט נרדמת לתוך התחושה הזאת...
אני לא אלך עכשיו ואחפש מישהו רק כדי להרגיש את זה שוב, אני לא אתפשר על מישהו סתם ככה אבל זה חסר לי נורא...
and i'ts hard to love again,
when the only way it's been.
when the only love you knew
just walked away
שמעתי את השורות האלה בשיר היום ופשוט נמסתי.
כל כך נכון, כל כך צודק, כל כך אמיתי, כל אהבה שהייתה לי הלכה לי וחוץ מפעם אחת אולי (שגם אותה אני לא בטוחה שאפשר להגיד שהיא לא הלכה לי) כולן הלכו לי, כולם ברחו לי, כולם עזבו אותי...
אולי אני דורשת קצת יותר מידי? אני לא יודעת...אבל אני רוצה להאמין שיהיה מישהו שיעמוד במה שאני רוצה ומה שאני נותנת בזמן הקרוב
זה קשה לפתוח את הלב שוב, קשה לשחרר את הלב ולהגיד לעצמך 'זהו. נגמר.' גם כשאת יודעת שזה באמת מה שקורה או קרה.
אפשר להגדיר את זה שקשה להודות באמת שהייתה לך טובה מידי עד עכשיו.
זה קל נורא להיאחז בדברים שעשו לך טוב ולתת לעצמך תחושה שהם עוד קיימים, שהם עוד חיים כשבעצם הם דועכים עוד ועוד עם הזמן.
קשה להתרכז בדברים כשיש יותר מידי מחשבות שמעסיקות את הראש 24/7 ועוד יותר קשה לקלוט פתאום כמה הזמן עובר מהר...עובר מהר מידי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
