כמה כח יש להן למילים.
כח לגרום למישהו להסמיק, לפגוע, להכאיב, לרומם את הנפש, להרגיש נאהב, לסקרן,להפוך משהו לחד משמעי, דו משמעי, תלת משמעי?
מילים יכולות להגיד הכל ובעצם לא להגיד שום דבר בו זמנית,
הן יכולות לתעתע והן יכולות לחרוץ גורל בשניות,
יכולות להתפרש במליון ואחד דרכים, הכל תלוי בניסוח.
מילים, יכולות להוציא אדם מדעתו, לגרום למישהו לאבד את שפיותו!
כל זה ועוד המון יכול להיגרם מרצף של כמה אותיות ורווחים, לפעמים גם סימנים מוסיפים טון שונה לעניין אבל מאיפה? מאיפה יש להן כל כך הרבה כח?
מי נתן להן את החשיבות המטורפת הזו שיש להן?
איך הגענו למצב שאנחנו קוראים משהו ומנסים לנתח אותו בניתוח לב פתוח כדי לראות מה באמת מסתתר מאחורי הדברים כשבעצם הכל על פני השטח, הכל נורא פשוט, שום דבר לא נסתר, הכל מונח לפנינו, כל הקלפים פתוחים ואנחנו בכל זאת מתעקשים לחפש את המשמעות הנסתרת שבכלל לא קיימת.
יש כאלו שיודעים לנצל את הכח הזה שיש להן, למילים, יודעים לנסח משפטים מדוייקים ומדוקדקים בלי להתאמץ בכלל, לגרום לבן אדם לתהות במשך שעות 'מה הוא רצה להגיד בזה?' ובעצם לשחק משחק, לשחק עם המוח, לשחק עם הלב.
לפעמים למילים אין כל משמעות, כשאתה ניצב מול אדם ורואה את שפת גוף שלו, את המבט שלו, את התנועות שלו, את ההתנהגות שלו, אתה יכול להתעלם מכל מילה שיוצאת לו מהפה ולהבין בעצם מה באמת העניין.
מילים הן דבר מסוכן. אבל בסופו של דבר...מילים הן רק מילים...אבל למה זה לא באמת מרגיש ככה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
