אני אמורה ללמוד עכשיו למבחן ובמקום זה אני פשוט יושבת לבד בבית ושומעת שירים עצובים.
כל המשפחה נסעה לים עם חברים ואני נשארתי בבית כי אני צריכה ללמוד, אני חייבת להודות שדיי הצלחתי להושיב את עצמי ולהימנע מלרבוץ מול הטלויזיה כמו שאני כל כך רוצה לעשות ממש עכשיו.
משכתי ומשכתי, קראתי 3 מצגות ועוד 2 מאמרים ונשאר עוד לא מעט אבל אני פשוט לא מצליחה להתרכז יותר.
חלמתי עליך שוב אתמול בלילה, זה הי חלום כל כך מוזר באמת...לא דיברנו, רק עברתי לידך וראיתי אותך הולך עם חבורה של בנים וגיטרה (אלוהים יודע מה הקשר שלך לגיטרה) ופשוט חלפתי על פניך בלי להזיז ממך את המבט עד שהצוואר שלי הגיע לקצה היכולת שלו ופשוט המשכתי הלאה...זה היה מוזר, באמת באמת מוזר...אבל זה לא נותן לי מנוחה, אתה לא נותן לי מנוחה.
כבר אמרתי שאני מרגישה פתטית שרק על זה אני כותבת פחות או יותר אבל זה פשוט לא עוזב אותי, לא נותן מנוח.
כל פעם שאני מוצאת משהו שקשור אליך אני דוחפת אותו ביחד עם כל הדברים האחרים שאני שומרת מהעבר שלי, עם כל המכתבים והתמונות והמזכרות והמתנות של כולם. מזמן כבר הורדתי את השרשרת שהבאת לי וגם את המחזיק מפתחות, אני כבר לא ישנה עם הבובה שהבאת לי ליומולדת, היא רק נמצאת בחדר, אני לא שותה מהכוס עם התמונה שלנו שהבאת לי ואני כבר לא נכנסת לתמונות שלנו בפלאפון ולא מסתכלת במחברת מההשלמה שהכל בה בערך קשור אליך ומזכיר אותך.
אבל אתמול אמא ביקשה שאני אסדר את החדר.
יש לי בחדר שולחן כזה שנפתח ואפשר לשים בו דברים ואחרי שסיימנו את הקורס הבאת לי בקבוק ריק של הבושם שלך כמו שהבטחת לי ושמתי אותו שם.
ידעתי שהוא שם, זכרתי שהוא שם ועד אתמול לא העזתי לפתוח אותו אבל אז הייתי חייבת לסדר אז פתחתי ולקחתי את הבקבוק וכמו מטומטמת לא יכולתי להתפאק מלהסניף את הריח שלך שאומנם מגיע מתוך בקבוק אבל הוא פשוט אתה וזה עשה לי הכי רע והכי טוב בו זמנית. תוך שניה סגרתי את הבקבוק ודחפתי אותו ביחד עם שאר הדברים שמזכירים אותך לקופסא שנמצאת מתחת למיטה אבל יש דברים שפשוט משפיעים יותר מידי וישר גורמים לדמעות לעלות עוד לפני שמספיקים לעצור אותם בדיוק כמו זה או בדיוק כמו שכל פעם שאני שומעת את 'אני לא מפסיק להתרגש ממך' אתה ישר עולה לי לראש ולא בגלל שאני לא מפסיקה להתרגש ממך אלא כי זה היה אחד השירים שלנו.
אני באמת מרגישה שאני מעוררת רחמים, כבר לא נעים לי להתבכיין לחברות שלי כי הן יגידו שזה יעבור ושאני צריכה להיות חזקה ושיהיה בסדר אבל זה לא באמת עוזר עם כל הכוונה הטובה שלהן.
נמאס לי לחשוב עליך, נמאס לי לרצות לראות אותך, נמאס לי התגעגע אליך, נמאס לי שלא משנה מה אני עושה אתה פשוט לא יוצא לי מהראש, לא יוצא לי מהלב, אני באמת לא יודעת כמה זמן אני עוד אוכל להמשיך ככה פשוט לא יודעת...
ובנימה אופטימית זו אני אחזור ללמוד או לפחות לנסות...
"עברו חודשיים מאז הולכת ברחוב,
בתוך המון אנשים נעלמת זה טוב.
צא מהראש שלי תן מנוחה!
גשום וקר לי עכשיו, הגשם איתך"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
