יצא לי להסתכל קצת אחורה בדברים שכתבתי בעיקר מהתקופה האחרונה כמובן וזה פשוט מדהים איך הכל עדיין חיי בי, איך כל הרגשות שנכתנו בזמן מאוד מסויים עדיין תקפים עכשיו ופשוט מסרבים להעלם.
אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי, אני קצת משתגעת.
החלומות ממשיכים, הרצון נשאר ואפילו מתחזק, המחשבות לא עוצרות, הדחף לראות אותך בוער בי.
שבוע הבא אחי נוסע לב"ש וצריך קצת עזרה ולי אין לימודים אז לרגע חלפה בראשי המחשבה שאני אסע ואיכשהו אגרום לך לדעת (זה לא כל כך קשה...צ'ק אין אחד בפייסבוק וכולם יודעים איפה אתה נמצא) ואז אמרתי לעצמי שלא. שזה מפגר ובשביל מה זה טוב?
אני יודעת שזה רע, אני יודעת שלא יצא מזה שום דבר חוץ ממיצוי של הרגע, אני יודעת שזה רק יפגע בשנינו.
אני לא רוצה להיכנס לסוג כזה של מערכת יחסים או איך שלא נקרא לזה. שכשצריך אז זה קורה. זה דפוק מהשורש, באמת, אבל אתה חסר לי כל כך!
לא חסרה לי מערכת יחסים, לא חסר לי בן זוג, לא חסר לי סקס, לא חסר לי 'להרגיש נאהבת'.
מה שחסר לי זה אתה, מה שאתה ספציפית, אתה גרמת לי להרגיש.
אנשים חופרים לי שיאללה תמצאי מישהו ואין מי שלא ירצה אותך ואני פשוט אומרת שאני לא בראש לזה עכשיו, שאני לא מעוניינת ולא מחפשת ואני באמת לא! לא מחפשת שום דבר אחר כי אין כרגע מי שיחליף אותך ואני לא רוצה מישהו אחר שיחליף אותך, אני פשוט רוצה - אותך.
שלשום הייתי לבד בבית וכמו תמיד כשאני לבד בבית אני מתחילה לשיר לי בקולי קולות - כי זה פשוט משחרר. והשיר הראשון שעלה לי לראש היה לא פחות ולא יותר מ'אהבה קטנה' של שירי מיימון. ויש שם את הבית הזה, שכל כך נכון בדיוק לעכשיו,
"עברו חודשיים מאז הולכת ברחוב
בתוך המון אנשים נעלמת, זה טוב
צא מהראש שלי, תן מנוחה
גשום וקר לי עכשיו הגשם איתך."
אני מתחננת שתצא מהראש שלי, מהלב שלי, אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות שזה יקרה, שהכאב יפסק, שהיאוש יעבור, שהאהבה תדעך במקום להתחזק כל יום. אני לא יודעת מה לעשות איתך.
יש שבוע הבא חגיגות 12 שנים לישראבלוג ואני לתומי תהיתי עם מי אני אוכל ללכת לסרט. הגעתי למסקנה שחוץ משני אנשים בחיי כרגע, אין עוד אף אחד שיודע שאני כותבת פה ותכלס? זה מדהים!
ניסיתי לחשוב על אנשים שאני אוכל איכשהו לספר להם בקטע של - אם יזכירו את זה כנושא האירוע מה שכנראה יקרה אני פשוט אגיד אני כותבת וזהו, עזבו את זה, אבל היחיד שנראה לי שאני יכולה להגיד לו לא יכול לבוא איתי, ואחרים...אני פשוט יודעת שחלקם יתחילו לחפש וממש לא בא לי על זה.
שבוע חדש מתחיל.
האמת שהוא הולך להיות ממש עמוס!
לשם שינוי כמות הפגישות מאוד הצטמצמה שזה כיף :)
מחר אני כנראה מקבלת אוטו (או יותר נכון מוציאה הרבה מאוד כסף שאין לי אבל יהיה בקרוב) ובשעה טובה מפסיקה התלות באנשים, יש עצמאות, אין לחץ של 'איך אני אגיע מחר לבסיס בבוקר?' או 'איך אני אחזור הביתה?' וזה פשוט מדהים! מחזיקה אצבעות שהכל ילך חלק ומחר כשאני אחזור מהבסיס כבר יהיה אוטו חדש בחניה :)
יש לי פחות 3 חיילים השבוע, כי 3 בקורס שזה בכלל כיף, קצת יותר שקט, הרבה יותר לחץ אני מאמינה, אבל קצת אוויר לנשימה.
ביום שני יש חתונה - התפרקות של ממש! הולך להיות שמח, אני הולכת לחגוג ולשכוח את כל מה שעומד לפני.
גם אין לי לימודים שבוע הבא שזה בכלל טוב! קצת זמן להשלים את החומר וכן. אני חייבת לעשות את זה ולא לוותר לעצמי.
בחמישי אמור להיות הסרט מישרא :) אני מקווה להצליח לצאת מוקדם מהבסיס ושזה באמת יקרה ושאני אמצא עם מי ללכת,
בשישי הופעה של דני רובס עם ההורים. כמה חיכיתי?!
בשבת הופעה של יהודית רביץ, והופ נגמר לו עוד שבוע.
אני לא מאמינה שעוד שניה מסיימים את אוגוסט.
אני הולכת לסגור את החודש הזה בסופ"ש משפחתי באילת ואז חודש של חגים שמלא אומנם במבחנים אבל גם בהרבה חופש.
מסכמת 3 חודשים בתפקיד שזה בכלל הזוי!
לא יודעת מה צופן העתיד והוא גם לא כל כך רחוק, שזה בעיקר מה שמפחיד אותי.
לא יודעת יותר מידי מה לעשות עם עצמי אבל עכשיו כנראה אני אכריח את עצמי לעשות שיעורים כי אני גם ככה בפיגור מטורף.
אז שיהיה לכולנו המשך שבת נפלאה, אני לא יודעת מה איתכם אבל בערב יש בובי זמר ואני הולכת לשכוח מהכל (ואפילו בלי אלכוהול!)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
