נתתי לך פתח, פתח להישבר.
התעקשתי שתגיב,
רציתי לדעת.
אני יודעת שקשה, גם לי וגם לך.
ניסיתי, אמרתי שתבוא, בבקשה, כי אני רוצה
אבל אתה החכם בנינו ואמרת שזה לא טוב לנו.
אני מבינה, באמת שמבינה! אבל נמאס לי כבר למנוע מה שעושה לי טוב (לפחות בטווח הקצר).
לא רציתי כלום חוץ מלחבק אותך, באמת,
ועכשיו שנינו חזרנו מאירוע שונה, וכל אחד בבית שלו וכל אחד רוצה להיות עם השני, אז בעצם למה לא?
כנראה שמזל ששתיתי, אחרת הייתי כבר בדרך אליך.
ומה שצריך לקרות קורה?
עוד לילה בלי שינה,
מחר עוד יום מלא פגישות,
עוד ועוד ועוד חפירות,
אין לי כוחות להתמודד עם השבוע הזה.
לילה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
