חשבתי עליך היום (כמו בכל יום) ונזכרתי שוב בכל מה שהיה.
אתמול כששאלו אותי עליך, אמרתי שהיה טוב אבל היה גם המון רע! אבל היה טוב. וזה היה שווה את זה.
אז הוצאתי את הקופסא שלנו ממתחת למיטה וקראתי שוב את כל המכתבים שהבאת לי בכל סופ"ש שיצאנו הביתה ונפרדנו לפחות מ-48 שעות.
אוטומטית הברז נפתח.
הדמעות עלו מהגרון לעיניים, הפה התייבש, הנשימה נעצרה ואני קראתי ופשוט רציתי לחבק אותך.
יצאתי אתמול להופעה שלמרסדס בנד עם ידיד שלי, ההוא שאמרתי שהתחלתי לדבר איתו מאז סוף הקק"צ הרבה יותר משדיברנו לפני.
הגענו שנינו לבארבי בת"א, כל אחד עם הרכב שלו ונכנסנו להופעה.
הוא סיפר לי קצת על הטיול שהוא עשה עם עוד שני חברים לפני שבועיים ואיך היה והכל ואז ירדנו למטה להופעה, הייתה הופעה מעולה! חוץ מהעובדה שהיו שם מליונים של תיכוניסטים צעירים, מה שגרם לי קצת להרגיש לא קשורה, היה באמת אדיר.
לא יכולתי שלא להיזכר בזה שביום העצמאות ראית אותם ואמרת שהם מסוממים משוגעים ואמרתי לך שזה כל היופי.
לא יכולתי שלא לחשוב עליך במהלך ההופעה אבל אפשר להגיד שזה יחסית הסיח את דעתי...
אחרי ההופעה שנגמרה ב-12 וחצי בלילה בערך הלכנו לשבת באחד הפאבים בפלורנטין, באמת מקום קטן וחמוד, ישבנו על הבר, הוא הזמין בירה ואני שתיתי קולה ודיברנו, הוא המשיך לספר לי על הטיול והראה לי תמונות והיה נחמד ואז הוא שאל איך היה בטקס בשלישי, אז סיפרתי.
אמרתי לו שהיה קשה. שכל פעם שראיתי אותך הסתובבתי וברחתי להתחבא איפה שהו כי פשוט לא יכולתי, שאמרתי לעצמי שאני לא אתעלם או משהו כזה ושאם תיגש אני אגיש שלום אבל אפילו לא נתתי לך את האופציה לראות אותי. המשכנו לדבר עליך דיי הרבה אפילו, הוא אמר שממש לא כיף לו לראות אותי מבואסת ככה ושחייבים להמשיך הלאה. סיפרתי לו גם על זה שנתתי לך את הדיסק ושאני מקווה שתאהב. גם אמרתי לו שקצת משמח אותי שחברה לי אמרה לי שרואים שקשה לך, שוב...עד כמה שזה לא יפה להגיד. הוא שאל למה? ואני אמרתי שזה מראה שעדיין אכפת לך וכיף לדעת שזה לא עבר לך בשניה כי זה יכול לקרות. דיברנו על הרבה דברים, גם דיברנו עליו ועל האקסית שלו שנפרדו לפני דיי הרבה זמן כבר אחרי 4 וחצי שנים ועדיין קשה (וזה ברור ומובן) ולא יודעת...היה כזה משחרר. אני אוהבת לדבר איתו :)
אני תמיד חוזרת לדברים של פעם.
להסתכל על תמונות, לקרוא דברים שכתבתי, להסתכל על דברים שהביאו לי, להסניף שאריות ריח של בושם, כל דבר שמחבר אותי חזרה אליך.
למה?
אני באמת לא יודעת. אולי כי אני פשוט אוהבת לסבול?
כנראה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
