קשה לי, קשה לי רחוק.
קשה לי, קשה לי כל השקט.
קשה לי, ששוב חזרתי לחלום עליך אחרי כמעט שבועיים שלא.
קשה לי, להיכנס לפייסבוק ולראות בדבר הראשון לינק שהעלת עם המילים "אבל איך לעזאזל מנצחים געגועים?" ולרצות להאמין שזה עליי.
קשה לי, להתנתק.
קשה לי, שלא דיברנו שלושה שבועות שלמים.
קשה לי, לחשוב על זה שאני רואה אותך עוד שבוע וחצי.
קשה לי, לחשוב שיש לך עוד מעט יומולדת ואני לא יודעת אם לכתוב לך משהו או לא.
קשה לי, להשתלט על הרצון הזה לקום מהמיטה שניה לפני שאני נרדמת, לקחת ת'מפתחות של האוטו ופשוט ליסוע אליך.
קשה לי, שאני יודעת שאת הקרוב, שאתה פה, שאתה קיים ולא איתי.
קשה לי, להתגבר.
קשה לי, שזאת אחת התקופות והלחוצות וכל מה שאני חושבת עליו זה שאם זה היה ממשיך אז היינו מוצאים זמן, כי זה חשוב, ואנחנו רוצים.
קשה לי, שאני רוצה אותך כל כך ואני יודעת שתשמח הכי בעולם אם אני אשלח הודעה אבל אני רוצה יותר ממה שאתה מוכן למשוך.
קשה לי, שאני אוהבת אותך כל כך.
קשה לי, שביום שני יום האהבה, ואומנם אני לא אהיה בכלל בבית מלפנות בוקר עד הלילה (ולא כדי לחגוג) אבל עדיין, זה עצם היום הזה.
קשה לי, שאני רוצה אותך כל כך.
קשה לי, שלא משנה כמה עמוס, כמה לחוץ, כמה בעיות יש, אני עדיין חושבת עליך לפני הכל.
קשה לי, שכולם מנסים לשכנע שהכל טוב עכשיו וככה עדיף ולא לעשות שטויות כשאני רוצה לשים ז' על כולם ולמלא את הצורך הזה בך אפילו לשניה אחת.
קשה לי, שאנשים לא מבינים את זה.
קשה לי, להתמודד עם עצמי ועם עוד מליון דברים מסביב.
קשה לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
