אין לי כח ואפילו קצת נמאס לי מעצמי.
מהמצבי רוח שמשתנים כל שתי שניות
מהיאוש שבא והולך
מהעצלנות הזאת של 'אין לי כח לעשות כלום'
מהרביצה מול הטלויזיה
מה'משעמם לי אז אני אוכל משהו'
מהחוסר יכולת לעמוד ביעדים שאני מגדירה לעצמי
מהויתור הזה שבא יותר מידי בקלות גם בדברים הכי קטנים
מהעצבים שבאים ביתר קלות
מהפתטיות שלי
מהדמעות שעולות לי מהר מידי
מההתעקשות על דברים שאני יודעת שלא יצא מהם טוב
מהרדיפה אחרי צרות
מהרחמים העצמיים
מהבזבוז זמן
מהכל. מאיך שאני חיה. מאיך שאני מתנהלת. מאיך שאני דואגת לכולם חוץ מלעצמי. מאיך שאני מנסה לשכנע את כולם שהכל טוב כשבעצם הכל ההפך מטוב.
שרע לי מאיך שהחיים שלי עכשיו. שאני לא מסתפקת בכל הטוב שיש. שאני מתלוננת על דברים שלא מגיע שיהיו לי בכלל. שאני לא מרוצה מאיך שאני, ממי שאני ושאני מנסה בכל כוחי להסתגל למקום שלי וזה קשה! כל כך קשה.
נמאס לי מההתבכיינות, מהמרמור, פשוט נמאס לי מהכל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
