ההרגשה הזאת, שחברים שלך כבר לא קרובים כמו חברים שלך,
שיוצאים נטו כדי לשמור על קשר למרות שבעצם...כבר אין יותר מידי במשותף חוץ מהשיעמום של שישי בערב.
ההרגשה הזאת של 'הם לא חלק ממני' שמתרוצצת לי בראש הרבה פעמים ברב הערב כשאנחנו יוצאים,
החוסר קשר הזה במהלך השבוע, שמדברים פה ושם אבל לא באמת מדברים.
זה היה לי כבר פעם, או יותר נכון להגיד ששמתי לב לזה כבר פעם, אבל זה לא באמת משתנה, זה לא נהיה יותר טוב (גם לא בהכרח יותר רע) אבל עוברים הרבה תקופות בחיים, מכירים המון אנשים בחיים, באים והולכים יוצאים וחוזרים וכל פעם יש מעגל חברים אחר שנחשב ל'עדכני'.
אני מנס לשמור על המעגל המצומצם הזה של חברים מתיכון, של החברה הכי טובה, הידיד והחבר שמסתפח, אבל...זה לא תמיד הולך וזה קצת מוזר.
אתמול ראיתי פוסט בפייסבוק של החברה הכי טובה בתיוג עם השלישית שהייתה חלק מאיתנו פעם ולהגיד את האמת...הרגשתי בחוץ אבל לא עניין אותי יותר מידי כי אני יודעת שזה לא באשמתי הנתק הזה ושכנראה, זה לא היה מספיק חשוב.
תכננתי להשאר בבית היום, לא באמת התחשק לי לצאת, אבל כשהם הציעו סרט ישר קפצתי על ההזדמנות כי גם ככה היה סרט שרציתי ללכת לראות וגם ככה אין לי תירוץ מספיק טוב כדי להישאר בבית אז...שיהיה...
ובאמת נסענו לסרט, ראינו - היה מעולה, ועכשיו אני בבית...וזהו, כאן זה נגמר עד שבוע הבא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
