פעם זה לא היה ככה, זה היה אין לי כח לאף אחד חוץ ממך.
אתמול הרגשתי בגנון. נשבעת שבגנון.
האחד צריך 'לחזור לעצמו' כדי לדבר איתי והשני פשוט...גנון.
אני שוכבת במיטה צמודה לוואטסאפ מנסה להסביר דברים שאי אפשר להתאר במילים ואיכשהו הצלחתי לגרום לך להרים ידיים.
אני לא יכולה לעצור את עצמי מלהיסכל כל 5 שניות על השעה האחרונה שהייתם מחוברים. שניכם. האחד שאין לו כח לכלום והשני שלא בראש שלו לדבר איתי. אני משתגעת. תדברו כבר! מה הבעיה לזרוק את כל מה שיושב לכם על הלב?! זה עד כדי כך קשה???
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
