"אין לי כח לכלום אלמוג"
"נדבר מחר"
בטח נראה לך שאתה מנפנף אותי ככה אחרי ששבועים אני סובלת את היחס המחורבן שלך אליי.
את הקרירות, את השקט, את ההתעלמות, האדישות, הכל! לא מתלוננת! מקסימום כותבת במילים הכי עדינות והכי תמציתיות את מה שאני מרגישה.
אז נכשלת במבחן! אז תעשה קורס חוזר! מה קרה?! חרב העולם?!
אני אמורה לעודד אותך לא להיות מועקה עליך.
אני אמורה לעזור לך וכשאתה מתוסכל להיות שם בשבילך.
ובאמת ניסיתי להיות אבל אני לא אדחוף את עצמי אל בין הזרועות שלך רק כדי לתת לך חיבוק.
אני לא אזרוק את עצמי לפניך רק כדי לקבל מעט יחס.
אני כבר מרגישה פתטית.
מסכנה.
מתעלקת.
מגעילה את עצמי מהויתורים העצמיים שאני עושה לעצמי כי אני לא יכולה להתאפק שתשלח לי אתה הודעה.
שונאת את עצמי שאני נותנת מעצמי כל כך כשאתה לא מחזיר לי אפילו מאית ממה שאני נותנת לך.
איזה כיף! איזה כיף שמחר אני כל היום בלי פלאפון בכלל. שאין לי את הפיתוי להסתכל כל שניה שאני יוצאת מהחדר. שלא תהיה לי את האפשרות בכלל לרצות לשלוח לך הודעה.
איכס איכס איכסססססס מרגישה גועל.
באלי לצרוח.
באלי לבכות.
באלי לברוח.
באלי לרוץ.
באלי להיקבר מתחת לשמיכה עד שלא ישאר אוויר.
אוווווווח מה נראה לך?! מי נראה לך שאתה?! מה אתה חושב לעצמך!?!?!?!?!?!
מה אני עושה? מה מה מה מה מה מה??? בחיי שאני כבר לא יודעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
