שבת יצאה לפני בערך עשרים דקות.
אני יודעת שבד"כ לוקח לך יותר זמן להגיב כשאני שולחת הודעה...אז אני מחכה. למרות שהתחושה הכללית היא שההודעה לא תגיע היום למרות המכתב שכתבתי לך אתמול שגם פירטתי קצת על כמה מפריע לי כל מה שהלך השבוע, שלא דיברנו כמעט ושלימודים זה לא תירוץ מספק בשבילי.
ועכשיו תפנית בעלילה כי אני רואה שאתה מחובר לפייסבוק.
ועדיין שום הודעה, שום סימן חיים, אף לא טיפת יחס.
זה כואב אתה יודע? ההתעלמות הזאת.
שאני רואה שאתה זמין, שאתה מתחבר לוואטסאפ, שאתה לא רק בלימודים כל הזמן ואני לא חלק מזה, אני לא מה שאתה מתעסק בו.
כבר לא יודעת מה להגיד לך, אם שווה לחכות למחר, אם זה באמת ישתנה אחרי המבחן הארור הזה שכביכול בגללו כל השבוע המגעיל הזה.
וכל הודעה שמגיעה, כל רטט או הבהוב של הפלאפון הלב שלי יורד לתחתונים וכל פעם מחדש אני מתאכזבת כשאני רואה שזה לא אתה.
מתסכל. אני לא אחכה לך לנצח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
