אני שונאת את השיחות האלה, שאני צריכה להסביר את עצמי, את הבחירות שלי, את מה שאני מרגישה...
אני מבינה שאת דואגת, ואני יודעת ובטוחה שאת לא רוצה שאני אפגע או אוותר על העקרונות שלי אבל...את צריכה להבין שטוב לי, וכיף לי, ואני יודעת שהקשר הזה הוא לא לנצח אבל הוא כן לעכשיו והוא כן נותן לי תחושה שהכל בסדר ושיש סיבה לקום בבוקר ויש למי לחכות בלילה ולמי להתבכיין ולמי להציק ואת מי לשגע ואותו אחד...אין מה לעשות נפלתי, התאהבתי בו.
אז באת לחדר והתיישבת על המיטה וידעתי שכנראה תדברי על זה שוב, השתדלתי להיות מאוד סבלנית ומאוד מסבירה והכל בחיוך ושאלת למה להיכנס לזה אם זה גם ככה לא טוב וזה גם ככה לא בריא ואמרתי לך 'כי טוב לי' והסתכלת בפרצוף חושד של 'למה את תמיד מסתכת?' וגם שאלת אותי...למה אני תמיד נכנסת לקשרים האלה, המסובכים, הבלתי אפשריים ואני לא יודעת מה להגיד לך, ככה אני, בת כישלון אין מה לעשות, תמיד חינכת אותי לעשות מה שטוב ומה שנכון ואני תמיד מאכזבת מחדש...אני מצטערת באמת, אבל אלו החיים שלי ועם כל הדאגה ועם כל האהבה אני חווה אותם ואני יודעת שאת באה מכוונה טובה אבל עדיין...אני שונאת את ההרגשה שיש לי אחרי כל שיחה כזאת, שאני מרגישה רע עם מה שאני עושה כי אני מרגישה מאכזבת...
אני יודעת שכנראה זה דבר מטומטם לעשות, שאולי זה בזבוז זמן, שזה כנראה לי הכי חכם שיש לי...אבל אני אוהבת אותו וטוב לי, את פשוט לא כל כך יודעת שזה כבר הגיע לעוצמות כאלה...
בקיצור...תחושה מגעילה, ואני לא באה להאשים אותך אבל...עד שאני הולכת אחרי הלב שלי זה חייב להיות ככה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
