ידעתי. ידעתי שזה יגיע מתישהו. הרייאי אפשר שמשהו יצקרב ללהיות מושלם, חייבים שידפק באמצע.
היינו עכשיו חצי שעה ביחד מתנשקים ומתחבקים, היית מלא נוסטלגיה וידעתי שמשהו קרה רק שלא ציפיתי לזה...
שאלתי וחפרתי וניסיתי להבין אך לשווא.
ואז שלחתי לך הודעה שאני פה תמיד לכל דבר מה שצריך איפה ומתי.
לתשובה הזאת לא ציפיתי. אמרת לי לא להגיד עד שתסיים ומזל שלא היית לידי.
מחר יהיה יום מיוחד שלחת לי...ככל הנראה מחר אני אגעל ממך. אולי זה יעבור מהר אולי לא זה לא ככ תלוי בי...
ככה פחות או יוץר אמרת. באמת נראה לך?!?? זה מה שכותבים??? אחרי שכל היום אמרת לי שאני היחידה שגרמה לך להרגחש ככה? אחרי שאמרת שלא אכפת לך כלום אני זה העוצם?! אחרי שידעת שאני לא שומרת כשרות או נגיעה או מצוות או מתלבשת צנוע ואם זה לא מספיק אז גם יש לי קעקוע.
אין לי מילים להגיד לך חוץ מזה שגרמת לי לבכות עם דמעות והכל אחרי בערך שנה וחצי שזה לא קרה לא משנה כמה רציתי.
ועדיין כמו מטומטמת התאהבתי בך
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
