השבוע הזה היה מושלם.
כל יום ויום שעבר בו היה מושלם, פשוט מושלם!
אושר, חברים, אוכל בלי סוף, שופינג בלי סוף, ראיתי כמעט את כל האנשים שרציתי להספיק לראות, עשיתי דברים שרציתי לעשות וגם כאלו שלא חשבתי.
הייתי בראשון, בחדרה, בירושלים, בת"א ואפילו בלפיד.
אנשים הפתיעו אותי בפתיחות שלהם אליי, דברים שלא ציפיתי...
צחקתי המון, שתיתי המון, קניתי המון, אכלתי המון.
כל שניה הייתה שניה של אושר, לא היה רגע אחד של אכזבה, לא הייתה שניה אחת של שעמום, בכל רגע נתון היה לי מה לעשות.
ואתמול הגיע ערב שישי, ולא היה לי כח לצאת ולא היה לי כח לעשות כלום כי כל השבוע הזה בקושי ישנתי וכל השבוע הזה ניצלתי כל רגע.
אז עד שאני מחליטה להישאר בבית חברה ממש טובה שלי החליטה להצטרף ליציאה ולעשות לי קצת ריגשי בגלל שלא באלי לבוא.
ואז אני מרגישה לא נעים כ"כ, ומאוכזבת מעצמי שלא יצאתי וגם ככה הלכתי לישון מאוחר אבל למען האמת, אני לא כל כך מצטערת, כי צריך גם לספוג קצת בית וצריך גם לנוח לפעמים.
אז עומדים לפניי שבועיים של עוד תקופה חדשה, עוד שלושה חודשים אינטנסיביים הפעם קצת יותר קרוב מבה"ד 1, מרחק נגיעה מהבית.
מה יהיה? איך יהיה? אני באמת לא יודעת, אני רק מקווה לטוב.
אני מכירה את רב האנשים שהולכים להיות איתי, הרבה מהם חברים שלי גם מלפני, אז למה אני כ"כ פוחדת? ממה בעצם?
אני יודעת שזה יהיה יותר מעניין ממה שהיה עד עכשיו כי זה אשכרה קשור למקצוע שלי, למה שהתעסקתי בו לפני ומה שאני אוהבת, אז...מה? מה הבעיה שלי?
שוב חדר חדש, שוב לארוז את כל הדברים מהבית, שוב להתחיל מהתחלה.
שוב נתק מכל החברים, שוב חוסר זמן אבל קצת יותר טוב ממה שהיה עד עכשיו.
שוב ושוב ושוב.
אומרים שכיף בהשלמה, אומרים שיש אנשים טובים ושמעניין ושלא צריך לצפות ליותר מידי אבל סך הכל זה עובר מהר ובכיף.
אז מה? מה הבעיות שלי?
לא באלי שהחופש הזה ייגמר.
לא באלי שהשעון היום יראה 12 בלילה והתאריך יתחלף.
לא באלי כלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
