אחרי 4 שבועות בקורס עדין לא הצלחתי להגיע למצב שאנו מרגישה שאני לומדת משהו שבאמת יעזור םי בעתיד, שבאמת יקדם אותי ויפתח אותי.
היינו בשבוע סדח שזה סדרת חינוך בירושלים, היה נחמד אבל לא וותר מזה...ככה עובר לי עד עכשיו...נחמד...
אני לא אגיד שאני סובלת אבל אני גם לא יכולה להגיד בלב שלם שאני נהנת...
השבוע היו כל כך הרבה פעמים שפשוט אמרתי לעצמי "קחי נשימה עמוקה אין מה לעשות זה יעבור" וכל זה כשעוברת לי בראש רק מחשבה אחת "אין לי כח לשטויות האלה" להתבכיינות, לריבים של גנון, לרגישות מוגזמת, לתגובות מוגזמות...
קחו הכל בקלות זה סך הכל קורס אפשר לחשוב!
מ ראוי לו לקצין שואלים אותנו פה לפחות חמש פעמים ביום וברובן אני אפילו לא חושבת שהשאלה רלוונטית.
אתמול היה יום שישי וזה היה הדבר האחרון שהרגשתי כי שוב הייתיהעל ב ולא על א ושוב לא היה לי זמן לנוח ושוב לא הייתי עם כולם.
באלי לחזור לאנשים המוכרים והטובים.
באמת שאתמול היה חרא של יום מכל בחינה שיכל להיות! אבל כבר אין לי כח לפרט...
בקיצוק שתהיה אחלה שבת לכולם...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
