זהו. זה נגמר. היום ממנו חששתי יותר מכל עבר!
סוף סוף הגיע היום של הרף 0 הארור הזה!
כל הסופ"ש ישבתי וחרשתי על מלחמות ועל נשיאים ועל רמטכ"לים ועל מחתרות ועל קשר ונשק ורימונים ומשקפות ומה לא?! כל זה בשביל שני מבחנים בני 45 דק' כל אחד שיקבעו האם אני אכנס להכנה לקצונה או לא.
חייל מפגר תאמינו לי. למרות שעם הבנות שהיו שם...עדיף שאני לא אדבר.
אז בבוקר לא הייתי בבסיס, ישנתי כמו תינוקת בחדר למרות כל השיפוצניקים שקדחו ודפקו בקירות (של החדר שלי! אין לי מושג איך לא התעוררתי חחח) וקמתי כמה פעמים מכל ההודעות 'בהצלחה' ששלחו לי, יצאתי מהבית בסביבות 11 עם האוזיות באוזניים והקלסר עם כל החומר.
הגעתי לבה"ד 7 שם היו המבחנים וחיפשתי את חברים שלי שגם באו, מצאתי אותם, ישבנו לאכול וראיתי שתי חברות טובות שלי שעכשיו בהשלמה כבר *הקנאהההה*, כמו כולם הן אמרו שקטן עליי ואני עוברת בלי בעיות ושיהיה בסדר.
התכנסנו באיזה מקום וחיכינו בערך שעה עד שכל העסק יתחיל, כולם נדחפים ועומדים כדי להירשם, נרשמתי והלכתי לכיתה לעשות את המבחנים. המבחן הראשון הלך פצץ ידעתי דיי את רב השאלות ומה שלא ידעתי אז ידעתי בערך רק לא הייתי בטוחה אבל ניחשתי. למי שלא יודע המבחן הראשון הוא מבחן על כל הנשק והקשר והרימונים וכל הדברים המקצועיים של הצבא וזה. המבחן השני - מבחן חינוך היה זוועתי. לא זכרתי כלום! ידעתי לענות על משהו כמו 5 שאלות אני חושבת אולי קצת יותר ואת השאר פשוט ניחשתי ניחושים מוסכלים. הרגשתי שהלך לי על הפרצוף באמת, זה דיי ביאס אותי אבל לא נורא. הלכתי עם חברות להחליף בגדים לבראור וראיתי את המפקד שלי וידיד ממש טוב שלי שבאו לעשות ראיונות לצעירים. לא מאמינה שלא הייתי בראיונות! חוסר צדק מוחלט. הם איחלו לי בהצלחה והכל ואמרו שוב שקטן עליי ושאין סיכוי שאני לא עוברת ושיהיה בסדר. שוב עד שכולם מתכנסים ועד שמתחילים לוקח עוד איזה שעה ומשהו, התחלנו את הבר אור בסביבות 6 אוקי קצת לפני. כפיפות בטן, הדבר היחיד שלא דאגתי ממנו לא הלך לי משהו בכלל. 71 כשאמורים לעשות 86. לא נשברתי, באמת שלא, הגעתי למצב שהגוף שלי לא מצליח להרים את עצמו. הייתי בטוחה שאני מסוגלת ליותר. אם הייתי נחה עוד שתי שניות אז הייתי יכולה לעלות עוד אבל לא נורא. ידיים עשיתי איכשהו 50. עכשיו תבינו....אין סיכוי שבאמת עשיתי 50. באמת. בחרנו את זה שנראה שסופר הכי שכונה והלכנו אליו P: ועובדה שזה עזר. ברור שזה אומר שאני צריכה להתאמן בטירוף עד תחילת ההכנה כדי להצליח לפחות 10 נורמאליים ולעבוד על הריצה והכל אבל בואו נגיד שזה דיי סידר אותי בשביל להיכנס. אחר כך הריצה, השלב הנורא מכל. 12:42. כנראה שיכולתי לעשות את זה בפחות זמן אבל זה היה בגבול הסביר בשביל מה שאני צריכה.
אני עדיין לא מאמינה שאתמול עבר כבר! איזה כיף! באמת שרק לזה חיכיתי, להיות מאחורי זה, לא עניינה אותי כבר התוצאה רק להיות אחרי.
ועכשיו...סוף סוף חופש!!! בלי דאגות ובלי צרות! מחר כיפור (וואו כל כך אין אווירה של כיפור!) רביעי אני אנצל את היום כדי ללמוד לבמחן כי גם ככה לא יהיה משהו יותר מעניין לעשות, רביעי ימית 2000 עם היחידה שאמור להיות ליגה וזה ושישי אני הולכת לסגור שבת :) שבת אחרונה בבסיס :) לארגן את כל הדברים שלי, לבדוק אולי יהיו תשובות סופיות למרות שחברה בדקה לי וקיבלתי 58 בבר אור, 60 ו-62 במבחנים העיוניים שזה אומר שנכנסתי, אבל אתם יודעים עד שזה לא בטוח זה לא בטוח.
יש לי מלא דברים לעשות בחופש האמת! רובם מתרכזים בסידור החדר שזה מה שאני אעשה היום אני חושבת וארגונים לחתונה של אחי! לחפש שמלה, למצוא מאפרת, לחשוב מה לעשות בשיער, וואו זה מתקרב בצעדי ענק! לא מאמינה!!! אני חושבת שהחתונה תהיה שמחה כפולה כי זה יהיה שבוע לפני סיום ההכנה שזו תהיה התרגשות בפני עצמה וגם החתונה עצמה, אח שלי מתחתן, זה מטורף!
חוץ מזה אני רוצה להיפגש עם כמה אנשים שיותר מידי זמן לא יצא לי לפגוש! ואני מקווה לאיחוד הנוסטלגי של יום כיפור שקורה כל שנה, שרואים את כל העולם ואישתו שזה גם טוב וגם קצת פחות טוב אבל...לא יודעת, יש בזה משהו כזה של...לא יודעת איך להסביר.
נראה אולי נארגן גם איזה תיקון פנים חברתי שהיה צריך להיות כבר מזמן בתקווה שזה לא יפוצץ יותר דברים.
בקיצור! התרגשות התרגשות התרגשות! הדבר הנוראי היחיד הוא שקמתי עם כאב בטן נוראי מהכפיפות בטן של אתמול. כמה עצוב כמה?!
שיהיה לכולכם אחלה של יום והמשך שבוע נפלא, כנראה שיהיו עוד איזה כמה עידכונים היום חחח כרגיל :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
