סוניה רייקל תמיד נחשבה לקצת משוגעת. עם אלגנטיות פריזאית וכוחניות ניו יורקית, היא מצליחה, גם בגיל 78, לשמור על החדשנות ועל הרוח הצעירה שלה.
אז נכון, הקולקצייה עצמה לא הייתה מבריקה, אבל התצוגה הייתה מדהימה.
התצוגה, למעשה, הייתה פשוטה למדי. לא היה שם שום גימיקים - לא אפקטי אור מיוחדים, לא מוזיקה חדשנית, ואפילו לא עיצוב מפואר של האולם. הפשטות, ורוח החיים הקלילה הם אלה שהקנו לתצוגה שלה כ"כ הרבה נוכחות.
ובכן, במבט ראשוני, מה הייתה הבשורה של סוניה לאביב? שום דבר מיוחד. היו בתצוגה סוודרים צבעוניים (סימן ההיכר שלה), ג'קטים שעוצבו באלגנטיות של פריז של שנות ה30 ובדים שקטים. אך ככל שהדוגמניות התקדמו בצעדים שהונחו ע"י המוזיקה הקצבית, החלו לבוא אחד אחד, הבגדים המעניינים.
בדים חצי שקופים עם טקסטורה של נקודות מוזהבות, שמלות סריג קייציות בצבעי שמנת, שמלות שיפון אווריריות, צהוב מדהים שעיטר כמה שמלות, שימוש בבדים מעט מטאליים ובעיקר, אפלקציות פרחוניות.
רייקל כנראה התלהבה מאוד מהפרחים הורודים היפייפים האלו, כיוון שהשתמשה בהם לעיטור כל בגדי הים (המדהימים) שעשתה. בצורה לא מוסברת, האפלקציות הפרחוניות השתלטה על כל התצוגה, למרות שהופיעה על לא יותר מחמישה בגדים. לבסוף, באה ההפתעה הגדולה - שמלות מהממות, לבנות ושקופות שנראות כאילו לקחה אותן מסיפור אגדה קסום.
הדבר שהכי ייחד את התצוגה, הייתה הרוח של הדוגמניות.
תחילה, הן הופיעו בהליכה מהירה, כשחיוך לבבי מעטר את פניהן, דבר נדיר למדי בתצוגות 'מוכן ללבישה'.
לכל דוגמנית היו זוג משקפיים גדולות וביזאריות, שרק הוסיפו לחינניות הצעירה.
החלק הראשון נגמר. הדוגמנית שחוזרת זה עתה מראש המסלול והדוגמנית שצועדת לשם החליפו ביניהן חיוכים. דיאלוג. גם כן דבר נדיר בתצוגות מהסוג הזה.
לאחר מכן, בחלק של השמלות הקסומות, הדוגמניות התקדמו יחפות, בדילוגים. כיוון שהתקשו להחזיק את שרוולוני הפרווה בעודן מדלגות, הן הניפו אותם באוויר. וכשסוניה נכנסה, מלווה בביתה, הן הקיפו אותה, במבטים של כבוד הדדי, ומחאו כפיים. איזו דרך נהדרת לסיים תצוגה. אני משבחת את בית האופנה הזה, על השמחה שהצליחו להכניס לתחום הכ"כ קודר, הנקרא אופנה. קשה להשאר אדיש לתצוגה הזאת, המרטיטה לבבות ומעלה חיוכים.
ח"ח!
מגוון תמונות נבחרות:
כאן סיימתי. מקווה שנהנתם מהתמונות לפחות כמוני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Miss F
