מאיקרא רמה לפיתה עמיקתא

יום שלישי

קיוסק: נובלס.

מונית: לשדה התעופה.

שדה התעופה: מתה לעשן סיגריה, חדר העישון סגור לשיפוצים.

עלייה למטוס: שואלת את המאבטח אם אפשר לעמוד בחוץ לחמש דקות ולעשן. הוא לא מסכים.

מטוס: פרחות קולניות. אני חורקת שיניים ומצלמת עננים. המטוס חג מעל שמי נתניה. אחת הפרחות נכנסת להיסטריה. היא בוכה ואני מצלמת את כרסה. שמנות לא אמורות ללבוש חולצות בטן. בעצם, אף אחד לא אמור ללבוש חולצות בטן. הדיילת מסבירה שיש עננות נמוכה מעל שדה דב. יש לי פיפי ואין לי כוח לקום.

שדה דב: נחיתה. הפרחה אומרת למישהו שהיתה טיסה מזעזעת. אני מתערבת בשיחה ואומרת שהדבר היחיד שהיה מזעזע בטיסה זה הרעש. היא מסבירה שהן חשות כמו בטיול שנתי. אני מסבירה לה שהיא לא לבד במטוס. הפרחה מתנצלת, אבל אני לא מוחקת את התמונות. הבחור שהיא דיברה איתו קודם אומר שההערה שלי הגיעה מאוחר מדי. אני מחליטה לא להתעכב לדקה מיותרת בשדה דב. מוותרת על השתנה וממהרת לקו 125.

125: מגיע מיד. עד אלנבי זה שישה שקלים ושישים אגורות. אני נותנת לו את הכסף. הוא שופך הכל בקערה ואומר שחסר שקל. אני שואלת אותו למה הוא שפך. הוא אומר שהוא מוותר לי על השקל. אני אומרת לו שבלי טובות, שיש לי גם שטר. הוא אומר שלא משנה לו. אני עושה פרצוף ושמה אזניות. האוטובוס עולה על מהמורות וזה לא טוב לי לשלפוחית.

אלנבי: בית הקפה של הלסביות. נכנסת מיד לשירותים. מזמינה קפה ביציאה. נושמת את הארומה של אלנבי וממלמלת "אני בבית". השוטרת אומרת שיש עוד זמן עד הבת מצווש.

סטימצקי: ספר לבת המצווה - שלושה בסירה אחת מאת ג'רום ק. ג'רום. ספר לאחותה הקטנה - ילדי המים של צ'רלס קינגסלי. ברכות.

בת מצווש: כלת השמחה מפזזת בליווי רקדנים הומואים לבושים בפאייטים. משטרת פולניה מזועזעת. אני חשה עליונות תרבותית על כולם.

פוסט בת מצווש: נסיעה לראשון לציון.

ראשון לציון: אחי שוב מנג'ס לי שאפסיק לעשן. אני מסבירה לו שבמציאות של היום עדיף לעשן ולמות בגיל צעיר יחסית, מאשר לחיות חיים ארוכים ולסבול. הוא מבין שיש משהו בדבריי ונותן לי אופניים במתנה.

יום רביעי

ראשון לציון: הילדות מלמדות אותי לשחק ווי. אני יותר מדי מודעת לאיך אני נראית מהצד ומפסידה. השוטרת לוקחת אותנו לבית קפה בסינמה סיטי. משם לתל אביב.

קפה אלקלעי: בירה עם האפריקני. משם הולכים לראות דירות. 

בנבנישתי: שני חדרים, עאלק. חנות שדפקו לה קיר באמצע, ואפילו לא המשיכו אותו עד לתקרה. התקרה גבוהה מדי. שני מאווררי תקרה. אחד עובד והשני לא. המזגן העתיק עולה אלף וחמש מאות שקלים. אני מתחילה לצלם. הם אומרים שיש נישה מגניבה שאני חייבת לצלם. מדובר בוילון אמבטיה ומאחוריו ארגזי קרטון מרופטים. אני שואלת למה הם עוזבים. הם אומרים שהם קנו דירה בבת ים. אני מאחלת להם הצלחה וממשיכה לדירה הבאה.

נחלת בנימין: שני חדרים. התקרה מרגישה פתאום נורא נמוכה. בעלת הבית מוכרת את הכל ועוזבת את ישראל. אני מנסה לדמיין את הדירה ריקה וזה לא קל. יש אמבטיה. יש חצר. יש עוד המון דירות שמשקיפות לחצר וזה לא טוב לי.

שטייטל: גולש הונגרי ואורז. קישון חוזר אלי. אני אומרת לו שאני עסוקה ואנחנו קובעים לעוד שעה. הגולש עושה את שלו ואני לא יכולה ללכת. שולחת אס אם אס התנצלות. האפריקני מלווה אותי לקאיה.

קאיה: מדוושת למרחקים ארוכים. החליפה מצעים לכבודי. השכנים מארגנים לי מפתחות לשכפול. אנחנו מתכננות לצאת לדרינק עם טל הסאונדמן, והולכות לישון.

יום חמישי

החלוצים: משכפלת מפתחות והולכת לראות עוד דירה.

שדרות וושינגטון: מערת שני חדרים ריקה לחלוטין. דירת קרקע עם חלונות גבוהים וקטנים. יש שם עוד מישהי. אני שואלת אם אפשר לצלם. האיש אומר לי "מה לצלם? אני סוגר איתה עכשיו". איחלתי לשניהם בהצלחה והמשכתי לדרכי.

טוני וספה: באתי לתת את המפתחות לטבח, ויצאתי עם פיצה בייקון. היה ממש טוב. 

קו 5: הביתה ולישון.

בית קאיה: אס אמ אס מקישון מעיר אותי וכתוב בו כך: "הערב בין השעות 19.30-20.00 ניתן יהיה לראות את הדירה בקישון. אם ברצונכם לבוא, אשמח ותאשרו את הגעתכם. יום נעים, צפניה". אני מחליטה לא ללכת.

אילת: דירת שני חדרים מעל רוני פול. בעלת הדירה יושבת ברוני פול ושולחת את בנה הסטודנט מירושלים להראות לי את הדירה. יש חלונות כפולים שזה טוב, החדרים נראים טוב והדירה חדשה יחסית. חבל שהמטבח פונה לשירותים ולהיפך. מצלמת והולכת.

דרך יפו: נתקלת ברוזנפלד. הוא שואל אותי מה אני עושה בתל אביב. אני אומרת לו שאני מחפשת דירה. הוא אומר שהוא עוזב דירה בקישון ואם בא לי לראות. בא לי ואנחנו הולכים.

קישון: הדירה מוצאת חן בעיני מאוד. לא מחולקת ולא מעוצבת. אפילו קצת מוזנחת. החדרים מרווחים, יש מרפסות, הול ובוידעם. יש גג ואפשר לעשות פארקור. אני אומרת לרוזנפלד שהיא מתאימה לי ואני רוצה לסגור. אני אפילו לא טורחת לצלם.

שדרות וושינגטון: מפגש עם האפריקני ועם חברה מחטיבת הביניים. אושרת קוטלר יושבת בשולחן לידי ושואלת את המלצרית אם היא יכולה לארגן לה סיגריה. אני שואלת אם היא רוצה נובלס. אושרת קוטלר מסרבת בנימוס והולכת לקנות סיגריות אקסטרה לייט. האפריקני והחברה אוכלים קדירה ואני אוכלת טארט אגסים. שלי יותר טוב. נטע מגיעה לאסוף אותי משם.

חולון: נטע מכינה שתי עוגות ואני מנגנת. אחר כך נטע לוקחת גיטרה ומצטרפת אלי. עוגה אחת כמעט נשרפת. אנחנו מחליטות לגרד את מה שנשרף ולצפות בקרם. נטע לוקחת אותי לקאיה.

קאיה: חזרה הביתה בשלוש, וצריכה לקום לסיור בחמש. הולכות לישון.

יום שישי

תדהמה: לא הצלחנו לקום בחמש. כבר שישי בצהריים. אני מחליטה לרגל בשכונה החדשה שלי.

קישון: שעת עומס בפלורנטין, אבל הרחוב שקט. אני קופצת למיקי ואנחנו חוזרים לדירה החדשה כדי לצלם אותה. אני מתחילה להיות רעבה ומחליטה לקפוץ למעדניה.

ארדיטי: אני באה בדיוק בסגירה. האחים ארדיטי מתחילים להתלהב על הערבה ואיזה כיף שם ומגניב. הם שואלים מה אני עושה בשכונה. אני מספרת להם שהחלטתי לחזור לשכונה. הם עושים פרצוף. ארדיטי הזקן לוקח אותי לצד ונותן לי מרציפן ועלי גפן ומוסר ד"ש לקאיה.

ליתיום: קאיה מתקלטת ואני מסתגרת בחדר האמנים. אני כבר לא מכירה שם אף אחד וכלום לא נראה נכון. אני שוקלת להישאר בחדר האמנים עד שידליקו את האורות. חיימונוב נכנס לחצי דקה, שיחק בטלפון ולא אמר שלום. אחר כך הוא עשה את זה שוב. לקחתי מונית לסלאמס ונשבעתי לא לחזור עוד לליתיום לעולם.