כמה פעמים?

וכשהעצב בא וממלא אותי, אני מתעלמת כאילו זו מישהי שאני לא רוצה לראות.. אני עוברת חדר בראשי.

והוא עדין שם, הוא עדין לא קלט אותי.

ואז המוזיקה מגבירה אותו, ופתאום שנינו חולקים מבט מעברו השני של החדר, מבט ממושך, שבאמת מסתכל לבפנים, והוא רואה את הריק שבי

את כל מה שאני מסתירה עם השיריון החיובי והשמח שלי.

וזה משתקף לי כמו מראה והגוש הזה שנתקע לי בגרון

זה הכל שקרים. כל החיוכים שלי הגיעו אחרי הרבה דמעות.

ואני פתאום בוכה בכי, כשאני יודעת שאני כל כך רוצה כבר למצוא, לאחוז במשהו אמיתי.

ובאמת להיות.

אהבה.

מקום

שלווה

בית

משפחה

עבודה.

רוצה כבר למצוא את המקום שהוא שלי ואני אדע את זה

שפעם הבאה שאתקל בעצב אחייך אליו בשמחה אתן נשיקה ואמשיך בשלי.

שלמה

אמן