מעניין שאני עדיין זוכר את הסיסמה לבלוג שלי.

בסופו של דבר הוא שלי, קטע מחיי עם התחלה אמצע ו........

לא סוף,

תובנה אחרת גדילה נפשית, שיריון עצמי, התפתחות כתיבתית, רצון והבנה.

בעיקר הוא התמודדות שלי עם כל מה שעובר ועבר לי בראש.

האם אני צריך אותו עוד?

האם ניקזתי מעצמי את כל היצירתיות?

האם שיחררתי מעצמי את כל הרעלים והאשליות?

כמו תמיד אני ממש לא יודע.

אני יודע רק את הרגע את העכשיו, אכשיו אני כותב, אכשיו המילים שוב מתגלגלות, המחשבות עולות, העולם זז.

ואז לוחץ על "שמור"