שינויים קטנים וגדולים – גישת הצפרדע.
הגישה הזהירה או הממקדת אומרת שכדאי לפעול בשינויים קטנים. למקד יותר יותר עד לתוצאה מקסימאלית. הבעיה שבמצב שכזה ניתן להגיע למקסימום אבל רק במיסגרת התנאים הראשונים שקבענו. כדוגמה: ספר אשר מתמחה ומבצע שינויים קטנים בכדי לשפר את עבודתו בסופו של דבר יהיה ספר מעולה אבל הוא לעולם לא יהיה אומן שיער.
הגישה הפרועה או מקפיצה אומרת שכדאי לפעול בשינויים גדולים. כך ניתן לדלג מעל נקודות/אזורים אשר בסופו של דבר לא ישפיעו על התוצאה הסופית (אבל עדיין בתחום המקצועי כללי). כך אותו ספר יוכל לבצע תיספורות מיוחדות ומוזרות אבל יהיה חסר ידע בסיסי.
דיפאק צ'ופרה מציע לשאול את עצמנו שתי שאלות האחת: מהן התוצאות של הבחירה שאני בוחר/ת? והשנייה:האם הבחירה שאני בוחר/ת כרגע תגרום אושר לי ולסובבים אותי? ואז להקשיב לתחושות הגוף. אם הגוף שולח מסר של נוחות אזי הבחירה נכונה ואם הוא שולח מסר של תחושה שאינה נוחה -זו אינה הבחירה הנכונה. נסו ותבדקו...
גישת "הצפרדע" שלי בתחום הלימוד כוללת את השלבים הבאים:
- צעד ראשון וזהיר קדימה – לימוד התחום בשלב הראשוני בצורה שיטחית לקביעת התנאים הראשונים להצלחה. בעיקרון לקבוע האם התחום מתאים לי ומה מוגדרת הצלחה בתחום.
- קפיצה בינונית קדימה – דילוג על רוב מושגי היסוד וכניסה לחומר המעשי חצי מתקדם. במצב זה אני בודק את יכולותי ואת הקשר שלי אל החומר/תחום. תמיד שואל את השאלה האם אני עדיין מרגיש מחויבות להמשיך והאם עדיין אני עומד בתנאים להצלחה.
- לאחר ברור מהיר אני מגיע לשלב ההחלטה –
- האם עלי לשוב לאחור? אני לא מבין מה רוצים ממני. החומר יותר מידיי מורכב בישבילי אבל אני עדיין רוצה בהצלחה של שליטה בתחום.
- האם האם עלי להתקדם בזהירות קדימה? יש התקדמות איטית, אני מבין את החומר אבל הוא דורש משאבים מרובים.
- האם אני יכול לקפוץ שוב? יש התקדמות מהירה, אני שוחה ללא מאמץ בחומר הנילמד.
שיטה זו מאפשרת לי להתקדם מהר וגם לספוג נזקי זמן קצרים יחסית בתחומים שאני לא כישרוני מספיק או שתנאי הצלחה שלי לא הוגדרו נכון בשלב הראשוני.
דוגמה לכך היא סטודנט אשר לומד לתואר כלשהו שנתיים רק בכדי לגלות שהתחום לא מעניין אותו או לא ריווחי כמו שחשב בהתחלה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
