העבר נכתב ע"י המנצחים – אם שרדתי את היום אני יכול לשנות את העבר.

המוח האנושי הוא דבר מוזר.

או שכניראה שהציוד הביולוגי שיש לי מחובר בשיטה אחרת.

מידיי פעם קופצת תמונה או עולה רגש ישן מעומקי מסדרונות הזיכרון.

השאלה של היום האם הוא מדויק או אמיתי?

והאם השימוש בזיכרונות אילו קבוע לאותה מטרה.

לאחר שקראתי כמה ספרים על מהות הזיכרון האנושי וכיצד אנו משנים (מדגישים, מיפים ומוסיפים דרמה) את זכרונות העבר. אני דיי מתחבר למושג הלוחמני של "העבר נכתב ע"י המנצחים"

כך כל יום שאני שורד בעולם הינו ניצחון שלי לכן יש לי זכות לערוך את העבר שלי בהתאם לצורכי העכשיויים.

דוגמה מתאימה לכך אפשר לראות בכתיבה של אנשים אשר מנסים להשיג רגשות של "רחמים או שיתוף". אותו סיגנון של הקצנה והדגשה המקבע את הקורא לרגשות/מסקנות מסוימות.

לפעמים הכתיבה או סיפור חווית העבר מיועד לתת הסבר או הדגשה, כמו סידור מחדש של פרטים בסיפריית הזיכרון.

גישה מחדש לארון הספרים, הסרת האבק. סידור לפי א-ב, קישורים, רגשות, תמונות, תאריכים וכו.

שינוי ולפעמים הגדרה מחדש.

דבר שהיה פעם פוגע וריגשי מאוד, נקודה להסתרה ומחיקה. יכול לההפך למקור לאמפטיה מאחרים, אבן שואבת לרגשות אהדה וחיזוק.

סיפורי ניצחון והישגים מקוטלגים במגרות שליפה מהירות בכדיי להרשים או להוסיף "נקודות אגו וירטואליות".

כפי שאני הבנתי האישיות נישענת על העבר להגדרתה. בטבע הבריא שלה כמו כול מנגנון הנשען על ציוד ביולוגי לרפא/לשמר את עצמה. לכן שימוש במטען הרגשות/תמונות/זכרונות לתיחזוק האישיות קיים לפי דעתי אצל כל אחד. ומכאן כמו כל תהליך תיחזוק יש שינויים, סטיות קלות. שיפורים או הדגשות בהתאם לנידרש.

קומיקאי בשם קריס רוק אמר באחד ממופעי הסטנד אפ שלו – "החיים ארוכים" – יותר בקשר של זמן וניצול זמן לדברים נכונים.

ניתן לקחת זאת למקום אחר -  החיים ארוכים – האופי/האישיות משתנה ובעיקר - הזיכרונות מאורגנים/משתנים בהתאם.