אתמול הלכתי לכנס מסויים. לא שהייתי מאורגן כל כך סמכתי על מכשיר ה GPS  שיכוון אותי למקום.

טוב בזה אפשר לומר שהייתי אופטימי מידיי בהשענות על הטכנולוגיה. לאחר איחור חברתי של שעה והכרות מעמיקה של סימטאות ת"א הגעתי למקום.

מוזר כיצד הכול נשאר דומה ואני לא. אולי זה לא רק מעבר השנים אלא הקשר שלי עם אותם טיפוסים. פעם חשבתי אותם לחדשנים, פורצי דרך חנונים בעליה. אתמול אני ראיתי אותם כסתם גיקים אשר לא מתקדמים לשום מקום תקועים במישרות תמיכה ו IT  . חולמים אשר לא שוברים את מגבלות המציאות הצרה שלהם.

אחר קפצתי לפאב החביב עלי. היה שם מופע אקוסטי של עלמה זוהר.

http://www.almazohar.co.il/

מעבר לכל השירים היפים, התלהבות הקהל והמעריצים. קלטתי את המסר החבוי, הופעה על כדורים "נגד צינון" – ההופעה חייבת להימשך אפילו על אנטי היסטמינים

איזכורים שונים על "הפריצה" שלא מתממשת אחרי דיסק שני.... ושוב חלומות, האחזות בעבר.

לפני כמה שנים החלטתי להפסיק לחלום ופשוט לבצע

כשלתי

נשברתי

נאבקתי

גידלתי לעצמי שיריון, כישורים, ערכים, אישיות, דרך וגם יעדים

החלפתי בגדים הישלתי שכבות

פשוט צעדתי

היום אני רץ

והעולם של החולמים ניראה לי איטי ומבוזבז כל כך.

אולי אני רק באגו טריפ?

http://www.youtube.com/watch?v=nc4ig-F3HwY

אבל

משהו עדיין מוכר

עדיין משהו בלב שלי נמשך לשם

לחיי רגיעה של הגוף והשתלחות המחשבה

אולי בגלל זה אני כותב מחדש

מפנה כמה דקות לניקוז נפשי

האם גם אני חולם?

לרגע.....