'נו נמאס לי מהמלון הזה, אני מתבלבל כל הזמן בין הקומות' ביל אמר לעצמו, נכנס למעלית ולחץ קומה 8, המעלית נפתחה והלך לכיוון החדר שלו, עד שילדה נתקעה בו

"אחח תגידי מה את בסדר?"

זאת הייתה היילי.... היא הסתכלה לאחור וראתה את המאבטחים של המלון

"איי מה קורה פה?!" שאלתי אותם

"בואי הנה ילדה" הם צעקו עליה

ביל:

"מה? מה אתם רוצים?" היא שאלה ונעמדה מאחורי

"בואי הנה אמרנו לך" הם תפסו לה ביד ומשכו אותה אליהם

"מה יש לכם? מה קרה?" שאלתי

"אתה קשור אליה?!" הם שאלו אותי, הסתכלתי עליה

"כן, אני אח שלה" אמרתי להם ומשכתי אותה אלי

"אה אוקיי, מצטערים כנראה זאת לא היא" הם המשיכו בדרכם ונשארנו אני והיא במסדרון

"מי את?" התכופפתי אליה ושאלתי אותה

"יש מקום אחד לדבר?"

"בואי אלי לחדר" אמרתי לה, פתחתי את הדלת של החדר ונכנסנו שנינו

"אוקיי עכשיו את מוכנה להגיד לי מי את?"

"היילי"

"ו... מה את מעריצה שלי או משהו כזה?"

"לא, אני לא מכירה אותך"

"אה באמת?"

"כן, למרות שאתה מוכר לי מאיפה שהוא"

"יש לי להקה בשם טוקיו הוטל"

"אה זה אתם באתם לישראל להופעה"

"כן... איך את יודעת?"

"ליד איפה שאני גרה יש מלא שלטים שלכם"

"אה, הבנתי" אמרתי לה "את מוכנה להגיד לי, למה רודפים אחריך?"

"כי ברחתי מהבית יתומים שאני גרה בו"

"למה?!"

"כי רע לי שם, ואני לא רוצה לגור שם"

"אוקיי"

"נכון אתה רוצה לאמץ אותי?" היא הסתכלה עלי בפרצוף תמים

"חח אין לי זמן לזה"

"לא צריך להיות לך זמן, פשוט קח אותי משם"

"לא יודע, בת כמה את בכלל?"

"14 עוד מעט"

"אוקיי" אמרתי לה לא ידעתי מה לעשות

"פליז, תוציא אותי משם"

"אני לא יודע"

"בבקשה, רק אתה תוכל להציל אותי"

"אבל..."

"אם אני יחזור עכשיו יתנו לי עונש"

"תשמעי, אני לא יודע מה לעשות" אמרתי לה והסתובבתי בכל החדר, חשבתי

"אני מחזיר אותך לשם" אמרתי לה

"לא! בבקשה לא!" היא צעקה

"תשמעי, אני יחזיר אותך לשם, ומחר אני יבוא ואני יגיד לך מה התשובה שלי, אוקיי?"

"אל תעזוב אותי שם לבד"

"הם לא יעשו לך כלום, בואי" נתתי לה יד וירדנו ללובי

"מה זה?!" זאקי שאל אותי והיה בהלם

"שש... היא ברחה מהבית יתומים, יש מצב אתה מחזיר אותה?"

"זאת זאתי שברחה?!"

"כן"

"מחפשים אותה, רגע אני יקרא להם"

"לא! תחזיר אותה לבית יתומים"

"עכשיו?"

"כן"

"טוב"

"אני בא איתכם גם" אמרתי לו  

היילי:

כל הדרך הם דיברו גרמנית, הסתובבו והסתכלו עלי

לא הבנתי מה הם אומרים.

הסתכלתי כל הדרך דרך החלונות, התקרבנו יותר ויותר לבית

והתחלתי לחשוש ככל שהתקרבנו.

-אחרי חצי שעה-

"זה פה?" ביל שאל אותי

"כן" אמרתי לו

"טוב יאללה בואי" הוא יצא מהאוטו פתח את הדלת שלי וחיכה שאני יצא

"אני לא רוצה לצאת" אמרתי לו

"בואי, אני הולך איתך ביחד" הוא חייך אלי, יצאתי מהאוטו והלכנו ביחד

הגענו, הוא דפק בדלת ורוזנה פתחה אותה.

היא הסתכלה עלי ועליו "הוו החזרת אותה" היא משכה אותי מהחולצה וחיבקה אותי"

"כן" הוא אמר לה וחייך

"תודה, עכשיו הכל בסדר, להתראות ולילה טוב" היא סגרה את הדלת והיא הסתכלה עלי

"אחח, את חושבת שאת תברחי מפה, אה?!" היא הסתובבה סביבי, הורדתי את הראש שלי

"יש לך מזל ענקי שהמנהלת נעמי ישנה, אבל היא תקום מחר בבוקר לא?"

"מה תעשו לי?"

"את תגלי לבד" היא חייכה אלי "עכשיו תעופי לחדר ולכי לישון"

רצתי חזרה לחדר, כל הבנות היו ערות, הן הסתכלו עלי

"מה?" שאלתי אותן

"מה קרה?" נטלי שאלה אותי

"לא משנה"

"חח מסכנה, כל דבר שתעשי יתפוצץ לך בפרצוף" מורן צחקה

"זה בגללך ! כל זה רק בגללך!" תפסתי לה את השיער ומשכתי אותו

"די! תפסיקו" שוהם עצרה את המריבה "די כבר, מספיק, שכל אחת תיכנס לישון ונדבר מחר בבוקר"

ביל:

"נו מה נסגר?" דיויד, גוסטב וגיאורג עדיין ישבו בלובי, חיכו שנחזור

"בסדר" עניתי לדיויד ששאל את השאלה

"טוב אז יאללה, לכו לישון צריכים לקום מחר מוקדם"

"אוקיי" אמרתי לו "אתם באים?" שאלתי את גיאורג וגוסטב

"כן" הם קמו מהספות ועלינו במעלית חזרה לחדרים.

נכנסתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה וחשבתי מה אני הולך לעשות,

'למה היא רוצה שאני יאמץ אותה בכלל?!

הרי טוב לה שם כפי שזה נראה'

חשבתי ולפתע נזכרתי בצעקות ששמעתי אחרי שהדלת נסגרה.

אולי אני צריך לקחת אותה משם?!

או שאולי לא...

זה לא יראה פייר מצידי לגבי שאר הילדים שבמעון.

-בבוקר-

טום:

הפלאפון שלי צלצל בשעה 8, זה היה דיויד, סיננתי אותו והמשכתי לישון.

ב8 ועשרה, דיויד וזאקי עלו אלי לחדר והעירו אותי עם כמויות מים קפואים

צעקתי, סבלתי מקור, אבל בסופו של דבר קמתי.

ירדנו למטה לחדר אוכל....

גיאורג וגוסטב כבר היו בשולחן עם האוכל שלהם

רק ביל היה חסר

"איפה הוא?" שאלתי אותם

"לא יודעים" גוסטב וגיאורג אמרו לי

"מה לא יודעים?!"

"תירגע טום, הוא שלח לי אס אמ אס והוא אמר שהוא כבר בא" זאקי אמר לו

"אוקיי, אבל הוא בחדר?!"

"אני חושב שכן" הוא אמר לו

"אוקיי" אמרתי, קמתי מהשולחן, מילתי את הצלחת באוכל וחזרתי לשולחן, התחלתי לאכול וביל עדיין לא הגיע.

"אני כאן" הוא נעמד מאחורי, הסתובבתי אליו וכולם הסתכלו עליו

"אני לא מאמין, אתה לא באמת עשית את זה!" דיויד אמר לו והיה בהלם

"עשיתי את זה, כפי שאתה רואה" הוא ענה לו

אולי בפרק הבא יהיה ספוילרים .... אם תגיבו ^^