פרק 10 !
אחרי שעתיים:
"הוא חי, נכון?" ביל נלחץ ושאל אותי, התקדמתי לעבר טום
"אני לא חושבת.." אמרתי לו ונגעתי לו ביד
"מה?! הוא מת?!" הוא צעק
"אל תצעק"
"אני לא מאמין" הוא אמר ונזלו לו דמעות "למה? למה הוא עזב אותי?!"
"גם אותי הוא עזב" אמרתי
"אבל הוא אח שלי! ביניכם לא היה כלום!"
"אני אוהבת אותו"
"את אוהבת אותו?!" הוא הסתכל עלי
"כן" אמרתי ונגעתי בטום "הוא קפוא"
"דיי, זה לא קורה לי" הוא בכה והתקרב בזחילה לטום
"אני מצטערת" אמרתי לביל וחיבקתי אותו
"הוא הבטיח לי שהוא לא יעזוב אותי" הוא אמר וניסה לקום על הרגליים
"שב ביל!" אמרתי
"הוא הבטיח לי והוא לא קיים את זה"
"ביל, תשב עכשיו, הרגל שלך, כולה דם"
"אני לא יכול לקום!" הוא אמר
"אני יודעת, תשב"
"זה כואב לי, אני רעב וצמא"
"אני ילך להביא אוכל"
"לא, את לא! אני הבטחתי לטום שאני ישמור עלייך ואני הולך לקיים את זה" הוא אמר
"אבל אנחנו בלי אוכל..."
"זה לא מעניין, אני יוכל להסתדר בלי"
"בטוח?" שאלתי
"כן"
"טוב בוא נכנס לאיפה שהיינו, הכי בטוח שם"
"מה עם טום?!"
"הוא פה איתנו, הוא שומר עלינו כל הזמן" אמרתי לו "יאללה ביל, בוא נכנס לפני שנתחרט על שלא עשינו את זה"
"טוב" הוא ניגב את הדמעות ונכנסנו פנימה
אחרי 3 ימים:
"כואב לי" ביל לחש לי
"אני יודעת" אמרתי לו
"אני לא יכול להתאפק יותר, אני לא מרגיש את הרגל שלי"
"שש... זה עוד מעט יגמר"
"נו אבל כמה זמן?!"
"זה עניין של זמן, אתה חושב שאני לא רוצה שזה יסתיים כבר?!"
"סליחה" הוא אמר
"קר לי" אמרתי לו וניסיתי לחמם לי את הידיים
"גם לי" הוא אמר
"אני רעב ואני לא יכול להתאפק"
"בבקשה ביל, תחכה עוד כמה זמן"
"אני לא יכול אני רעב וצמא והפצע שורף"
"נו אי אפשר לצאת עכשיו!"
"טוב אני ינסה להתאפק, אבל אני חייב אוכל דחוף!"
"בסדר..."
סורי שזה קצר !
אבל בכל מקרה תגיבו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
