פרק 6 !
"מה את רוצה אמא?" הילד ניגש לאימו שצעקה לו לבוא אליה
"תצא לחצר להביא לי את הבקבוק מים, ששכחתי בחוץ"
"טוב"
"מה הוא עושה? למה הוא לא רץ?!" שאלתי את טום והסתכלתי על ביל
"ביל! ביל!!!!" טום נלחץ וצעק, ביל שמע אותו, אבל פחד לפתוח את העיניים שלו ולהמשיך לרוץ
"תשתוק!" אמרתי לטום, משכתי לו ביד והפלתי אותו על הרצפה, שכבנו על הבטן והסתכלנו על ביל...
הסתכלתי על טום ברחמים, העיניים שלו היו מלאות בדמעות כשהסתכל על ביל אבל הוא לא בכה, הוא התאפק.
"בבקשה ביל, תרוץ! אל תשאיר אותי לבד" טום עצם את עיניו ומלמל.
ביל המשיך לעמוד במקומו ולעצום את עיניו, הוא שמע את הדלת נפתחת לאט, לאט....
הוא פתח את עיניו והסתכל על טום, הוא ראה את הדמעות שבעיניו
"בבקשה ביל, תרוץ" טום צעק לו
"שש..." אמרתי לטום והשתקתי אותו שהיד שלי הייתה על הפה שלו
"תעזבי אותי" הוא אמר אבל לא עזבתי אותו
"ביל!" טום צעק והזיל דמעה, ביל הסתכל עליו והתחיל לרוץ במהירות רבה.
נבהלתי ופחדתי כל כך שהם יעשו לי משהו אחר כך, קמתי וברחתי משם.
טום לא הסתכל לכיוון שלי בכלל, הוא לא התייחס אלי הוא הביט כל הזמן רק בביל, לא הוריד ממנו את העיניים.
ביל הגיע אל טום בלי שקלטו אותו, הוא נשכב על הרצפה ובכה
"פחדתי"
"אני יודע, לא רק אתה" טום אמר וחיבק אותו
"חשבתי שזה יהיה הסוף שלי"
"שש... דיי, אל תגיד את זה אני לא ייתן לאף אחד להפריד בינינו, אתה החצי השני שלי בלעדייך אני לא שווה כלום" טום אמר וניסה להרגיע אותו
"זה היה נורא, טום" הוא לא עזב אותו, הוא חיבק אותו ולא עזב.
"אני יודע, אני מבין אותך ואני לא ייתן לזה לקרות שוב"
"אני מפחד, טום. אני מפחד כל כך" הוא רעד כולו
"תשתה..." טום התנתק ממנו, פתח את הבקבוק של המים ונתן לו לשתות
"שש... תנשום"
"איפה ליאן?" ביל לחש לו, טום הביט סביב
"אני לא יודע"
"אנחנו חייבים למצוא אותה" הוא אמר וקם לאט, לאט
"איך נמצא אותה היער הזה גדול!"
"חייבים טום, חייבים" הוא אמר
הם התחילו לחפש אותי בכל מרחבי היער במשך 4 שעות שלמות עד שראו אותי מסתתרת בתוך מערה חשוכה, הם נכנסו פנימה.
"הנה את" ביל אמר והתיישב לידי
"מה?" שאלתי, ישבתי על הרצפה עם רגליים מקופלות צמודות לחזה, הידיים מחבקות אותן, ראשי מורקן כלפי מטה
"תרימי את הראש" ביל אמר
"אני לא רוצה"
"מה קרה לך?" הוא שאל והרים את ראשי
"כלום" אמרתי, הוא ראה אותי בוכה
"את בוכה"
"אני לא" אמרתי וניגבתי את הדמעות
"קחי לשתות" טום אמר לי והושיט מלפני את הבקבוק עם המים
"זה לא שלי, זה שלכם" אמרתי
"זה גם שלך" ביל אמר
"לא, זה רק שלכם"
"נו באמת, תשתי כבר" טום פתח את הפקק ואמר
"אני לא רוצה"
"טוב תעשי מה שבא לך" הוא אמר ויצא החוצה
"אל תצא, המשטרה הנאצית בחוץ" אמרתי
"מאיפה את יודעת?!"
"ראיתי אותם"
"טוב אז אני הולך לישון" הוא אמר, ביל הסתכל עליו
"בעצם אני לא הולך" הוא חזר חזרה והתיישב לידנו על הרצפה
"תהיו בשקט" ביל אמר ושתקנו במשך כמה דקות
"הם הלכו" הוא הציץ החוצה ואמר
"למה אתה תהיה חייב לחוש רום?" שאלתי אותו
"אני חש רום?!"
"כן... אתה מזכיר לי אותו"
"למה? איך?"
"כי הוא היה ה"מפקד" של החבורה"
"אהה... אני בסך הכל דואג שלא יקרה כלום"
"אני יודעת" אמרתי לו
"טוב אפשר ללכת לישון?" טום שאל
"כן" ביל אמר, שכבנו על הרצפה.
טום שכב באמצע, אני מצד ימין שלו וביל מצד שמאל שלו....
ניסינו להירדם אבל לא הצלחנו, ביל הצליח....
סיבבתי את הראש שלי לטום והסתכלתי עליו, הוא קלט אותי והסתכל עלי גם הוא
"את כמעט הרגת את אח שלי היום" הוא אמר וסיבב את הראש
"אני יודעת" אמרתי והצטערתי כל כך
"בשביל מה זה היה?"
"הוא רצה לשתות, זה הדרך היחידה להשיג אוכל ושתייה"
"למה את לא עשית את זה? את מומחית"
"טום, אנחנו שווים..... אח שלך כמעט מת בגללי, ואתה הפרדת אותי מהילדים שהיו חשובים לי" הוא חשב על המשפט הזה כמה דקות והסתובב אלי שוב
"אני מצטער"
"לא, אני מצטערת" אמרתי
"את פשוט חייבת להיות איתנו עכשיו, אנחנו צריכים להיות כולנו ביחד"
"אני יודעת"
"אז בשביל מה ברחת היום?!"
"כי חשבתי שתעשו לי משהו בגלל שביל כמעט מת בגללי"
"נראה לך שנעשה לך משהו?!" הוא התפלא
"אני לא יודעת, אתם גרמנים...."
"את גם גרמנייה"
"אני לא גרמנייה! אני יהודיה" אמרתי והתגאתי בעצמי
"את נולדת בגרמנייה"
"אז מה..."
"את גרמנייה- יהודייה"
"בסדר..." אמרתי לו
"אנחנו גרמנים, אבל אנחנו לא נאצים"
"אני יודעת"
"יופי אז תסמכי עלינו" הוא אמר וחייך אלי "טוב?"
"טוב" אמרתי וחייכתי אליו גם
"לילה טוב" הוא אמר והסתובב
"לילה טוב" אמרתי והסתובבתי גם אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
