THE BUS OF LIFE

אני יודעת לא יהיה לי את האומץ לעשות את זה

אבל לפחות אני אוכל לעשות את זה כאן..

אני רוצה

אני כל כך רוצה

להיפרד

להיפרד מאנשים קרובים

להיפרד מאהבות שלי

להיפרד מחלומות כ"כ גדולים

להיפרד מהדברים שאני עושה.

פשוט להתחיל הכל מההתחלה

רק שההתחלה מתחילה בגיל 13 וחצי.

זה יכול להיות קשה

אבל זה הכי פשוט,

הכי פשוט כדי

שלא אפגע באנשים

ולא אפגע מאנשים,

אני חייבת להיפרד!

אני גם חייבת להגיד לאנשים האלו..

אני מצטערת..

מצטערת על זה שעשיתי את זה

על זה שפגעתי בכם

ועל זה שאני אוהבת אתכם,

אתם תמכתם בי בכל..

בכל מצברוח

בכל תקופה טובה ורעה.

אני יודעת שתקופה כזאת

לא הייתה לי בחיים ולא תהייה לי..

הסבתם לי אושר

עשיתם אותי שמחה

העלתם לי חיוך על הפנים

נהייתי ילדה אחרת,

יותר בוגרת ויותר מבינה.

אולי אחרי שאני אפרד,

אני ארצה גם לחזור..

אבל בנתיים

להתראות..

הפוסט הזה הוא בעיקר לאנשים שאני בטוחה

שכמוהם לא הכרתי בחיים שלי

ואני גם לא אכיר,

הם אנשים מדהימים ממקומות שונים,

שונים אחד מהשני לגמרי.

שונים ממני

וזה הכי יפה,

האנשים האלה בזמן האחרון היו כל חיי

בכל רגע ובכל תקופה,

בכל עלייה שעליתי וגם בכל נפילה!

ועוד פעם אני אומרת,

אני מצטערתת :|

[הפוסט לא אומר שאני נפרדת מהבלוג,

הוא רק אומר שאני רוצה להיפרד מהאנשים האלה,

קצת להתרחק תיאורתי]

סופשבוע נחמד..

ענבר.