זה מוזר שאני בכלל מעדכנת פה, כי כבר ממזמן עבר לי "אפקט ישרא-בלוג". אבל לפעמים טוב לעדכן פה כדי להתפרק קצת.
-
כבר 3 ימים שאני חושבת על מוות. [לא מרצון למות, אלא בתור נושא כללי!]
ועוד אתמול חבר טוב של אבא שלי נפטר בגיל 67. יהי זכרו ברוך.
היום, בעקבות שיחת טלפון ששמעתי ושנורא הטרידה אותי אני כותבת את הפוסט הבא.
-
דיברת עם אמא שלי בטלפון ואמרת "לא ראיתי את הבנות ביום שבת..." הייתה שתיקה. ואז בכית.
איך את לא זוכרת שראית אותי? הרי באותו יום ראית אותי מרחוק, התקרבת אמרת לי שלום והוספת "היי, שיר! איך השתנת!"...וככה, פתאום את לא זוכרת?
עצוב לי
ויהיה לי עוד יותר עצוב כאשר יעבור זמנך.
נכון שאנחנו לא משפחה בכלל ואם אפשר לומר אז "הכרנו" בזכות אמא שלי ונכון שאנחנו נפגשות פעם או פעמיים בשנה, אבל הפעם-פעמיים האלו עושות לי טוב נורא. את מעלה בי חיוך רחב כ"כ. ואני מאחלת לך עוד הרבה שנות בריאות!!!
ואתה, נכון שגם אותך אני רואה פעם-פעמיים בשנה וגם באותן נסיבות ואנחנו בכלל לא משפחה אבל אני מרגישה כ"כ קרובה אלייך, ממש כאילו אתה סבא שלי. ואולי אפילו בגלל שהכרת את סבא שלי רכשת תכונות דומות לשלו. ביום שבת עשה לי כ"כ טוב לראותך, הופיע לך חיוך רחב על הפנים ונתת לי חיבוק ונשיקה והתמלאתי אושר. אמרתי לך "איך אתה נראה טוב" והמשכת לחייך. ושכששאלתי "מה שלומך?" החיוך נמחק לאט לאט. אני יודעת שאתה כבר לא בריא כמו לפני 3 שנים, וזה מעציב אותי מאוד. אני מאחלת לך עוד המון המון שנות בריאות, שתמיד יופיע חיוך על הפנים שלך, ושניפגש בשנה הבאה, כמו תמיד.
אוהבת אתכם כ"כ.
-
לפעמים פה,
אני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
