זדיינו.

שוהה בתקופה שהיא בעיקר עבודה.

למה כסף לא גדל על העצים?

.

זה מוזר שמחר ה1 בספטמבר ואני נשארת בבית, או יותר נכון עובדת.

זהו. אין יותר בצפר. עוד כמה ימים תתפרסמנה להן תוצאות הבגרויות ואז זה באמת נגמר.

וגם עוד מעט אני נהיית חוקית.

הזמן טס. אני לא רוצה שהוא יטוס. זה מפחיד מידי.

.

כואב לי שהלכת.

כואב לי על הלבד הזה.

כואב לי  על הגעגועים השטותיים והאינסופיים.

כואב לי על חוסר הוודאות.

כואב לי על הפגיעות.

כואב לי על השקרים של כולם.

כואב לי על ההתרחקות.

כואב לי במיוחד על השינוי המשמעותי הזה.

כואב לי על הסודות.

כואב לי על הכעסים המיותרים.

כואב לי על המבטים.

והכי כואב לי על הניצול.

...

בספטמבר [שזה עוד שעתיים?] יהיה יותר טוב.

*זאתי שלא הייתה פה הרבה זמן*