זדיינו.

אף פעם זה לא מספיק.

אני חושבת שאף פעם אני לא אהיה מרוצה ממה שאני אעשה.

תמיד שואפת ליותר ומקבלת פחות או שלא מקבלת בכלל.

כבר מתחיל להצחיק אותי שאני תמיד מצפה ליותר מידי מכל כך הרבה אנשים ומקבלת את היחס ההפוך, ואנשים שמציקים לי לא מרפים ממני.

גם הורס אותי שחוק מרפי תמיד עובד לרעתי. למה פעם אחת, פעם אחת בלבד, הוא לא יכול לעבוד לטובתי כשאני רוצה?

חוץ מזה, אני הורסת לעצמי הרבה דברים כי אני מתחילה ולא מסיימת אותם כמו שצריך ואם זה לא נהרס אני לא מגיעה לסיפוק שאליו אני רוצה להגיע.

אני לא שואפת לשלמות, רק לנורמליות מקסימלית ושאהיה מרוצה מאיך שאני, מאיך שדברים מתנהלים ומאיך שמתייחסים אליי.

לא יודעת איזה חתול שחור עבר בי לאחרונה אבל אני יודעת שאני רוצה שהוא יצא ממני כי לא טוב לי. ממש לא טוב לי.

אתמול הייתה טעות. טעות חמורה. בגלל זה אני שונאת אותך, אבל בעיקר אותי.

"אני מתגעגעת אלייך. ואתה?"

"כן"

"חבל שאי אפשר לעשות כלום.."

"מה שנכון נכון!"

-זבל-

-ש-

תזכורת לעצמי: "תשתדלי ב2008 לא לטעות כ"כ הרבה.."