זדיינו.

אני פשוט לא מבינה אותך.

לפני שנהפכנו ל"ביחד" היית הרבה יותר יוזם, מתגעגע וחושב ועכשיו, עכשיו אתה בכלל לא.

זה פשוט מתסכל איך הכל משתנה בין רגע.

אין לי חשק לדבר איתך עכשיו, אפילו שאני מתגעגעת ברמות מטורפות.

אבל אני אגיד לך בדיוק מה אני רוצה - אני רוצה לא לדבר איתך יום שלם או יומיים שלמים ואז כשתתקשר אליי נדבר ובשלב כלשהו כשתשאל אם אנחנו נפגשים היום ואני אגיד לך "לא" מעניין  אותי לדעת איך תגיב או איך ישמע הקול שלך. אולי אולי אולי במצב הזה תרגיש כמוני ותיפגע. [כן, לבנים גם מותר להיפגע]

אז נכון שאנחנו מדברים בטלפון כל יום לפחות פעם-פעמיים אבל אתה אף פעם לא שואל על להיפגש איתי וזה יכול פשוט לשגע אותי.

אני הכי מבינה שיש ונכון שעכשיו לחוץ לך בעבודה, אתה עמוס בבדיקות וחברים שלך מתגייסים אבל אני גם פה ואתה יכול להקדיש לי כמה זמן מזמנך!

זה לא שלא טוב לי כי איתך כי מאוד טוב לי ואני אוהבת אותך המון אבל אני פשוט לא יודעת איך להתנהג איתך.

לצערי, כנראה שהתרגלתי ליחס יותר מידי טוב מרמי.

כואב לי, באמת שכואב לי ולא טוב לי ככה.

אני מרגישה שאני חופרת על הנושא הזה אבל פשוט הכתיבה הזו עושה לי טוב.

וד"א, תודה לויג, ירקוני, ברק וקרני ששיפרו לי קצת את ההרגשה(: