זדיינו.

בבקשה ממך, תעזוב אותי.

צא ממני - לתמיד.

אל תחזור.

אתה גורם לי רק לסבול.

פעם היית אושר עכשיו אתה רק סבל ועצב.

לך עכשיו כי אחר כך יהיה מאוחר מדי.

לך.

בבקשה, לך!

"יש ביקום דבר שלא נגמר, גם כשהוא מתכלה אורו לעד נשאר, הוא ממשיך לזרוח באור יקרות, בשמים שחורים מנצנץ לדורות. אורו של כוכב כמו יהלום, מאיר את הלילה, מבהיק בחלון, נשאר מאחור גם כשהכוכב כבר דעך, מזכיר לכולם - שלעולם לא נשכח, ששם בשמים היה פעם כוכב, שנצץ למרחוק באור של זהב, כוכב קטן עם מסלול וחיים, שאהב ויצר, וחלם והגשים.

 עד שיום אחד - מת - כדרכם של כוכבים חלקיו התפזרו ביקום באלפי רסיסים, הבוהקים בשמים כמו היו כוכבים בעצמם, מזכירים עולמות שהיו ואינם. כן גם אנחנו כמו כוכבים בשמים, לפעמים במרכז לפעמים בשוליים, ואם כוכבינו יידעך כך לפתע פתאום, לעולם יבהיק אורנו גבוה במרום.

יש ביקום דבר שלא נגמר, גם כשהוא מתקלה אורו לעד נשאר, וכמו שאורו של כוכב לעולם לא ידעך, כך גם אנחנו לעולם לא נשכח, את הכוכבים בחיינו - שחיים ושאינם את הכוכבים שאהבנו ושאהבו אותנו גם.

אורו של כוכב הוא כמו זיכרון, המלווה את חיינו עד יומנו האחרון"...