" הגיעו מים עד נפש " -

המים הגיעו כבר עד מקום הנשימה, כלומר:

הצרה גדולה מאוד; המצב הורע; כבר אי אפשר לשאת את הסבל.

מקור בניב הוא בספר תהילים:

" הושיעי אלוהים, כי הגיעו מים עד נפש " .

- הכרתי אותו כאדם ישר, על כן כשנודע לי שהוא נתפס

בגניבה ידעתי כי עשה זאת רק משום שכבר הגיעו מים עד נפש.

לפעמים אני מקנאה בנעמה ושני, או ברוני ועדן.

או אפילו ברותם ולילך.

לפעמים גם אני רוצה שתהיה לי חברה הכי טובה.

כזאת שאני יכולה לסמוך עליה. חברה כזו שתמיד תעשה איתי עבודות של בי"ס,

ושתיפגש איתי כמעט כל יום אחה"צ.

אחת כזאת שתקשיב לי כשאני זקוקה לה.

כזאת,

שאני אוכל להגיד לכולם שהיא החברה הכי טובה שלי,

ולדעת שזה לא חד צדדי.

אבל אני לא אחת כזו של " חברה הכי טובה ".

אני מעדיפה להתבודד. אני לא רוצה מחוייבות.

אני צריכה את הלבד שלי.

ובכל זאת, אני מקנאה.

למרות שאני יודעת שאני לא באמת ובתמים רוצה את זה.

הייתה לי תקופה, אחת התקופות הטובות שלי,

שהייתי החברה " הכי טובה " של נעמה ואלין, אבל בעיקר של נעמה.

וכולם ידעו את זה. כמו שכולם יודעים שרותם ולילך לא צריכות אף אחד

מלבד אחת את השנייה וכמה קלפים כדי לשחק בהפסקות.

אני רוצה לחזור לתקופה הזו.

שהיינו מספרות הכל אחת לשנייה.

שהיינו מדברות באמת.

אני מתגעגעת אפילו לזה שהיא הייתה נעלבת,

ואני הייתי כותבת לה מגילות שלמות שיסבירו לה למה זה קרה,

כדי שהיא תסלח לי.

בשבילי? היא עדיין החברה הכי טובה שלי.

אבל בשבילה? רק שני.

כשהיא הולכת לצילומי אופנה - היא רצה לספר לשני.

כשביני לבין שני יש חילוקי דעות - היא תמיד תתמוך בשני.

אני עדיין לא ממש מבינה; איך נתתי לזה לקרות?

איך איבדתי אותה?

אני זוכרת שכשחזרתי מחו"ל, הבאתי לרוני ועדן גלויות במתנה

(לנעמה ואלין הבאתי גם מחזיק מפתחות, הן בכל זאת היו החברות " הכי טובות " שלי).

איכשהו השיחה נוטבה לזה ששני ונעמה מסתובבות המון יחד לאחרונה.

אז עדן שאלה אותי

" איך את יודעת? את בכלל היית בחו"ל! ".

התשובה היא שאני פשוט שמה לב לדברים הקטנים.

לפני שטסתי לחו"ל, שני רצתה לארגן לנעמה מסיבת הפתעה ליום ההולדת.

וכשהתקשרתי אל נעמה מחו"ל, גם שני הייתה שם.

וכבר הרבה זמן שבמקום שנעמה תביא לי שיעורי בית כשאני חולה,

שני מביאה יחד איתה.

והרבה מאוד זמן ששני מתחנפת אל נעמה.

ומאז?

הן נהיו החברות " הכי טובות ".

ואלין? אלין חברה של כל קבוצת הפקאצות המתנשאות ההן.

הן קוראות לעצמן בשם של ראשי תיבות של השמות שלהן.

אלין מצאת שם, ראשונה.

זה לא סתם. אפילו אם זה לא סתם רק בתת מודע שלהן,

רק בתת מודע שלי.

בקיצור, ולסיכום,

אני מקנאה.

והלוואי שהייתי מוצאת עכשיו במקרה איזו מכונת זמן נחמדה.

למשל איזו מזוודה אדומה שיכולה לקחת אותי לסיבוב בסיקסטיז.

או לאיזה תאריך אחר שהייתי רוצה.

חסויה, לא מסובך .