פעם, מזמן,

אמא אמרה לי שאסור לי לחקור על המוות,

לפני שהבנתי את משמעות החיים.

לא הבנתי מה היא רצתה, הייתי רק ילדה קטנה.

רציתי לעוף,

רציתי לברוח,

רציתי לצאת למסע, לחלוף עם הרוח.

פעם מזמן, רציתי להיות נסיכה.

עם נהג פרטי וכתר,

אולי גם שמחה.

לא מזמן, אמא שוב אמרה לי, היא אמרה לי

ש"אל תחלמי על מה שאת רוצה לעשות, קומי ותעשי את זה".

עם הזמן החלומות מתנדפים,

לפעמים נגוזים, לפעמים מתנפצים.

ואני חושבת לעצמי,

שחדל ליהירות.

אני רוצה להיות רק ילדה שוב,

ילדה רגילה, לא שום דבר חשוב.

מגיל שנה, ועד עכשיו.

כל אדם- עם מכריו.

ורק אני - לבד; רוצה, חולמת.

לפעמים מדמיינת איך נתקעת בי המאחלת.

לפעמים רגישה,

לפעמים אדישה.

אבל זה לא משנה, זוהי רק הרגשה.

הזמן חולף, השנים עוברות.

ואיפה היא,

איפה אותה ילדה שרציתי להיות?

ממני,

חסויה, לא מסובך.