כמו שכבר הזכרתי בפוסטים קודמים,

אני בחוג דרמה.

פעם אחת בשבוע, שעה וחצי, פה במתנ"ס.

אני כל כך אוהבת את החוג הזה, אני לא יכולה לתאר את ההרגשה.

וכל שבוע עובר בציפייה לשבוע שאחריו,

להגיע כבר לשעה וחצי הזו שבה אני כל כך נהנת.

היום, נפגשנו עם אלי דנקר.

יש כמה קבוצות, כמובן, משני יישובים.

קבוצה צעירה (אני) מהיישוב שלי,

קבוצה בוגרת מהיישוב שלי,

קבוצה צעירה מהיישוב השני,

קבוצה בוגרת מהיישוב השני.

בפגישה הזו, עם אלי דנקר,

היה מדהים. הוא שחקן כל כך מצויין, אני חושבת שהוא מגיע לרמת ג'וני דפ,

שהוא השחקן המועדף עלי מבחינת משחק (מבחינות אחרות אורלנדו בלום).

ולא, הוא לא דיבר על הבן שלו.

עכשיו לסיפור המעניין...

עומר, המדריך שלי בתנועת הנוער (בני המושבים), גם כן בדרמה, בקבוצה הבוגרת של היישוב שלי.

והייתה איזו ילדה מהיישוב השני שהייתה כל כך נודניקית ונדבקת,

ושאלה את דנקר מלא שאלות מפגרות.

אז הוא, עומר, אמר שהיא עושה בושות לקבוצה.

ואז דור, ידידה שלו חיכתה אותה והיא שמה לב XD

אחר כך (סופסוף הסיפור...),

חברה שלי ושל עוד כמה בנות מהקבוצה שלי התקשרה כי היא חולה על רן דנקר והיא רצתה לדבר עם אלי.

אז נתנו לו אותה בטלפון, ואני חושבת שהיא אמרה שהיא אוהבת אותו!

לא בקטע כזה, להירגע.

לא את רן!

אז עומר, המדריך שלי, אמר לי "בושה, אני מאמין שאת חניכה שלי!".

אני יודעת שהוא לא התכוון לפגוע אבל העניין הוא שאני אוהבת אותו.

בכל הרצינות, אני אוהבת אותו.

הוא חתיך, הוא נחמד, הוא מקסים בהמון מובנים.

אז כשהוא אמר את זה נורא נעלבתי, ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב,

אחרי שפרקתי את זה.

הוא בכיתה י', ואני בכיתה ז'.

אבל הוא עכשיו רק בן 15, אני עוד מעט 13.

ככה שיש בינינו רק שנתיים הפרש!

אז באופן טכני, אחרי שיעברו כמה שנים, זה אפילו אפשרי שנהיה ביחד.

אני אוהבת אותך,

עומר.

3>

אני כל אשמח לדעת שמישהו באמת קרא את זה והתעניין,

שאני כל כך אוהבת את עומר.

חסויה, לא מסובך.