הבלוג של אמא סיגל

לתוך העצב בא הדימיון

פוסע ברקיעה אין סופית

המרגוע הוא אתה בלבד

לישכב להביט להיסתכל מסביבך

ואתה אינך שם

ערפל כהא על נשמתך

סובב מעגלי כחישוקי עגילים

עגיל נצמד בכוח

אל האוזן שלא שומעת

כטבעת סובב עולמך על

ציירך הגוון האין סופי

של הייקום בצבעים

שונים

טיפות טיפות של מחשבות

המושקעים לתוך הכרית

של חייך שבהם אתה ניספג

וכואב וכך הולך לאיבוד