הבלוג של אמא סיגל

צרובה וכואבת

את שטף הדמעות

שאותך משקות

יום יום

אמהות שכולות אמהות

שעינהן קרועות

כמו שנקרעו הבנים

מחבל טבור

הן תספגי אדמה

את בנייך לקרבך

והנשמות יבואו אל

גן העדן

הגבוה במרומים

וזעקות ההורים שם לא נישמעים

ידהם חלושים אך הם

יודעים

כי זאת שעת הפרידה

הכאב שלא ניגמר

לעולם

העצב הפעור חור ענק

שחור מבודד מכל העולם

וכך הם מרגישים

הורים של מלאכים

שבגבורה עמדו

נפשם נתנו לאלוהים

אך גופם הרך והחם

ניפשרש עלייך כמגן דוד

ענק

כי כך הם נפלו

הגנו עלייך אדמה אהובה

ובוכיה

עד מתי אדמה תיספגי

עד מתי זעקות תישמעי

עד מתי אלוהים תקבל

עוד ועוד

מלאכים בשערי הצדיקים