ממש אכזבתם. אנחנו לא מעדכנות כול יום כי אין כמעט תגובות! אם אתם רוצים עידכונים מהירים תגיבו ! עכשיו עד שאין מקסימום 8 תגובות ויותר אני לא שמה פרק.

ככה ש... תגיבו!

פרק 15

"את!"

צעקה מלני.

"יו! אני לא מאמינה שאני פוגשת אתכן פה!"

אלינה עמדה מולן מופתעת.

"מה את גם לומדת פה?"

"אני חדשה! היום הגעתי"

"ברוכים הבאים!"

חייכה עלייה איימי, בזמן שמלני עומדת לצידה במבט כועס.

"את בסדר?"

שאלה אלינה את מלני.

"איך אני אהיה בסדר אחרי שאתמול קפצת לי על החבר?!"

"את לא צריכה לפחד! ביל בשבילי בסה"כ מישהו שאני מעריצה, לא יותר מזה!"

אלינה הרגיעה את מלני וחייכה.

"טוב אנחנו נאחר לשיעור, בואו!"

איימי משכה אותן לכיוון הסטודיו.

_

"ביל! תקום!!"

טום דפק בחוזקה על דלת חדרו של ביל.

"אני קם! אני קם!"

אמר ביל וקם מהמיטה בעייפות, הוא נכנס למקלחת וכעבור חצי שעה יצא ממנה מסודר ומאורגן, הוא לקח את התיק שלו עם המפתח לחדר וירד ללובי.

"הנה היפהפה הנרדמת!"

אמר גיאורג וכולם צחקו.

"מאוד מצחיק"

ביל עשה פרצוף ציני והתיישב על הכורסא בלובי.

"תקשיבו, אנחנו נוסעים לסאונד צ'ק, ומיד אחר כך חוזרים למלון ואתם נחים טיפה לפני ההופעה מובן?"

דיויד הסביר לבנים את סדר היום, הם רק הנהנו בראשם לחיוב ויצאו מהמלון בדרך לבדיקת הסאונד צ'ק.

_

"אוח! אני לא מאמינה שזה קרה לי!!"

התעצבנה אנה ובעטה באחד מהתיקים שהיה על הרצפה בחדרה.

"אנה! אני ניסיתי לעצור אותך אבל לא הקשבת!"

"אוף! אם לא הייתי משתכרת כול זה לא היה קורה! אני חייבת לחשוב על דרך אחרת לנקום באיימי"

היא התיישבה על המיטה שלה.

"אנה, את בטוחה שהרעיון הזה לנקום בה, טוב? אולי אחרי זה את זאת שתפסידי מי זה"

"תאמיני לי, אם הרעיון שאלה לי כרגע, רק היא תפסיד מזה"

אנה חייכה חיוך מנצח.

"אני עדיין חושבת שאת צריכה לרדת מזה"

אמרה סנדרה.

"לא מעניין אותי מה את חושבת! את חברה שלי ואת תעזרי לי!"

צעקה אנה על סנדרה.

"למה אתן מתווכחות?!"

כריסטינה נכנסה לחדר.

"אני מנסה לגרום לאנה לרדת מהעניין הזה בלנקום באחותה"

"למה לוותר? אחרי מה שהיא עשתה לה? אנה שתדעי לך, אני לגמרי בצד שלך! את יכולה לסמוך עליי במה שאת רוצה!"

חייכה כריסטינה.

"או! לפחות חברה אחת נאמנה נשארה לי!"

חייכה אנה וחיבקה את כריסטינה.

"ומה איתך סנדרה? את בפנים או לא?"

שאלה אנה וחיכתה לתשובה בקוצר רוח.

"נו טוב..."

נאנחה סנדרה.

_

"בנים תלכו עכשיו לנוח במלון, ב6 בערב אני רוצה את כולכם בלובי מוכנים להופעה!"

אמר דיויד לבנים והלך לסדר את העניינים האחרונים לקראת ההופעה האחרונה בברלין.

"הופעה אחרונה, סופסוף!"

"ואז... הביתה!"

התאומים היו מאושרים, העובדה שהם חוזרים הביתה שאיתם איימי ומלני שימחה אותם כל כך, והם חיכו בקוצר רוח שההופעה תיגמר והם יחזרו הביתה.

_

"יאללה, מלני! תמהרי! אני רוצה כבר לצאת!"

איימי צעקה על מלני, הן התארגנו כדי לצאת להסתובב בקניון.

"אני באה!!"

צעקה מלני בחזרה וכעבור כמה דקות יצאה מהמקלחת מאורגנת.

"יאללה, בואי.."

הבנות ירדו למטה ותפסו מונית לקניון, כעבור עשר דקות הן הגיעו לקניון, שילמו לנהג ונכנסו פנימה, בוחנות את חנויות הבגדים שהיו שם.

_

"תראי מי אלה שם"

חייכה לעצמה אנה והצביעה לעברן של איימי ומלני שהסתכלו בחלון ראווה של אחת מהחנויות.

"באו לקנות בגדים אני רואה"

צחקה כריסטינה ובחנה את האנשים שהיו בקניון כשנתקלה במבטה בחבורה גדולה של בנות, עם חולצות של טוקיו הוטל ושרשרות עם הסמל.

"אנה"

היא הצביעה לכיוון החבורה של הבנות.

"את חושבת על מה שאני חושבת?"

חייכה אנה חיוך ערמומי, כריסטינה החזירה לה הנהון והן התקדמו לכיוון החבורה של הבנות.

"סליחה?"

אנה דיברה עם הבנות.

"כן?"

אחת מהבנות בחבורה, עם שיער שחור ופוני על הצד ענתה לה בחוסר חשק.

"אלו לא במקרה החברות של טום וביל קאוליץ?"

שאלה אותן והצביעה לכיוון של איימי ומלני.

"אלה כן!"

אחת מהבנות קפצה במקומה.

"הן ממש חוצפניות! צריך ללמוד אותן לקח, שיפרדו מהם"

"צודקת! בואו בנות"

החבורה של הבנות קמו והתקדמו במהירות על עבר איימי ומלני...