פרק 10

"מלני? הכול בסדר?"

איימי דיברה על מלני, אך היא לא ענתה, איימי הרימה את העיתון מהרצפה והתחילה לקרוא גם היא את הראיון.

"אני בטוחה שיש לזה הסבר"

"אין לזה, הוא סתם דפוק! הוא לא באמת אוהב אותי"

מלני בכתה..

"תדברי איתו"

הציעה איימי.

תוך כמה שניות מלני קמה יחד עם העיתון והתחילה לעלות למעלה בעצבנות.

היא דפקה על דלת החדר של ביל והוא פתח לה עם חיוך על שפתיו.

"אני רוצה הסברים! ועכשיו!"

היא צעקה.

"מה? על מה?"

"אתה יודע טוב מאוד על מה!"

התעצבנה ודחפה לו את העיתון לפנים, ביל התחיל לקרוא את הראיון ואז הבין על מה כול המהומה.

"למה קשה לך להודות שיש לך חברה?!"

"מלני, את לא מבינה"

"אני מבינה טוב מאוד! אתה לא אוהב אותי באמת, אתה יודע מה אתה?! שקרן! אני שונאת אותך!"

"לא יכולתי לפרסם את זה שיש לי חברה!"

"למה אה?! אתה מתבייש בי?!"

"מה פתאום! את הבת האחרונה בעולם שאני מתבייש בה"

הוא התקרב עלייה מלטף את לחייה.

"תתרחק ממני"

היא דחפה אותו ממנה.

"למה טום יכל ואתה לא?!"

"טום זה לא אני!"

"אתה יודע משהו ביל? אתה שקרן! אפילו להודות בפני המעריצים שלך שיש לך חברה ושאתה אוהב אותה אתה לא יכול! אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי!"

צעקה מלני בעצבנות ויצאה מהחדר כשהיא טורקת את הדלת אחריה.

ביל נשכב על המיטה, קובר את ראשי בין ידיו, לא מאמין שדבר כזה קורה לו.

"מפגר! למה לא יכולת להודות?! היא צודקת, היא כל כך צודקת!"

הוא התעצבן על עצמו.

_

"בוקר טוב!"

אמרה בעליזות איימי והתיישבה בשולחן בחדר אוכל ליד טום, גיאורג וגוסטאב.

"בוקר טוב גם לך"

חייך עלייה טום והדביק לה נשיקה חמה על השפתיים.

"לא ליד כולם"

היא התרחקה ממנו בזהירות.

"צודקת, שכחתי לגמרי שיושבים איתנו ילדים קטנים"

צחק טום והצביע על גוסטאב וגיאורג.

"מאוד מצחיק"

אמר גוסטאב בזלזול.

"שלום"

חייכה ג'סיקה והתיישבה בשולחן.

"איימי, מלני הזכירה לך שאנחנו צריכות לחזור היום לפנימייה?"

"וואי! נכון!"

איימי עשתה פרצוף עצוב.

ביל הגיע בשקט לשולחן והתיישב לידם.

"נפלת מהמיטה?"

צחק טום.

ביל הניח על השולחן ארבעה דפים חתומים.

"מה זה?"

"האישורים שלכן"

"אישורים למה?"

"לנסוע איתנו למדבורג"

"מה?! איך הצלחת להשיג לנו אישורים?!"

"דיויד דיבר עם מנהלת הפנימייה שלכן והיא נתנה לכן אישורים"

"ומתי נוסעים?"

"עוד יומיים"

אמר ביל ונאנח.

"ביל, קרה משהו?"

חקר אותו טום.

ביל לא ענה, הוא רק השפיל את מבטו.

"אני אלך לראות מה עם מלני, ובהזדמנות אני גם אתן לה את האישורים והסדר את התיק"

אמרה איימי וקמה מהשולחן.

"אני באה איתך"

ג'סיקה קמה אחריה והם עלו לחדר.

"מלני?"

אמרה ג'סיקה בשקט ופתחה את דלת החדר.

מלני ישבה על המיטה, עם מבט מושפל ודמעות בעיניים.

הן התקרבו עלייה והתיישבו לידה.

"למה זה מגיע לי?"

שאלה והרימה את מבטה.

"מלני, למה לא נתת לו הזדמנות להסביר?"

"כי אני לא רוצה לשמוע הסברים מפגרים"

"למה הסברים מפגרים? מלני, חשבת על האפשרות שהוא בסה"כ רצה לשמור עלייך?"

"לשמור עליי בפני מי?"

"בפני המעריצות, את יודעת מה הן יעשו לך אם הן ידעו שיש לביל חברה?"

"טום אמר שיש לו, אז הוא לא יכל?"

"טום אמר, ואני לא השקר לך בפנים אני מאושרת שהוא הודה בזה, ואני יודעת עכשיו שמעריצות ירדפו אותי, אבל האהבה שלי לטום גדולה יותר מכול דבר אחר בעולם, וכנראה שביל החליט לא לספר כי הוא לא רצה שאת תצטרכי כול הזמן להסתתר רק כדי שהמעריצות לא יתנפלו עלייך"

"אני לא יודעת"

"אני חושבת שאת צריכה ללכת לדבר איתו"

ג'סיקה הקימה את מלני מהמיטה ודחפה אותה לכיוון הדלת.

"אנחנו בנתיים נסדר את התיקים, את זוכרת שאנחנו צריכות לחזור היום לפנימייה"

"תודה בנות"

חייכה חיוך קטן ויצאה מהחדר.

_

מלני דפקה על דלת חדרו של ביל, ונכנסה פנימה.

"אני יכולה להיכנס?"

שאלה בקול שקט.

"בטח"

ענה בחיוך.

"תקשיב..."

היא התיישבה על המיטה ולקחה נשימה עמוקה.

"אני ממש מצטערת על איך שהתנהגתי קודם"

היא הרימה את מבטה לביל.

"את לא צריכה להצטער על שום דבר, אני הייתי מפגר שלא אמרתי עלייך שום דבר בראיון"

"היית בסדר גמור שלא אמרת עליי שום דבר, אני מבינה את הדאגה שלך"

היא ליטפה את ידו על המיטה.

ביל התקרב לעברה באיטיות, והצמיד את שפתיו לשפתיה לנשיקה ממושכת.

_

שעה אחרי זה:

"טוב, אנחנו הולכות לפנימייה בנים"

איימי, מלני וג'סיקה ירדו ללובי.

"נדבר איתכן יותר מאוחר"

טום התקדם לעבר איימי וחיבק אותה.

"להתראות"

אמרו הבנות ביחד ויצאו מהמלון.

_

למחרת:

"מישהו ממכן מוכן להסביר לי מה זה?!"

דיויד נכנס לחדרם של הבנים ברעש מנופף בעיתון.

הבנים לקחו את העיתון והסתכלו על התמונה הגדולה שהייתה על השער וישר כול המבטים הופנו לביל.