פרק 9
טום עמד שם, הוא לבד ג'ינס משופשף בהיר וחולצה רחבה לבנה עם כתוביות אדומות.
הוא נעץ מבט באיימי, שהייתה מדהימה, היא לבשה שמלת מיני שחורה עם מחשוף, מעל עליונית סרוגה, היא נעלה נעליי בובה כהות, מסביב לעין שלה היא שמה עיפרון שחור שהדגיש את עיניה הירוקות ושפתון שקוף על שפתיה.
"אז הולכים?"
הסיטה איימי את טום ממחשבותיו.
"אה כן"
חייך לעברה.
"מלני, הכסף"
"למה אני צריכה להביא לך כסף?"
"ההתערבות, אנחנו יוצאים לאכול"
"אוחח מעצבנת!"
סיננה מלני והגישה לאיימי את הכסף.
"תודה"
טום ואיימי יצאו מהחדר וירדו לכיוון המכונית.
"אז איפה אוכלים?"
"במסעדה שאני בחרתי"
טום הגיש לנהג את הכתובת של המסעדה ותוך רבע שעה הם הגיעו.
_
מלני דפקה על דלת החדר של ביל.
"כן"
נשמע קולו של ביל מתוך החדר.
מלני פתחה באיטיות את הדלת, ביל שכב על המיטה וראה טלוויזיה.
"אני מפריעה?"
שאלה בשקט.
"מה פתאום, כנסי"
ביל נעמד והתקדם לעברה של מלני.
"מה אתה עושה?"
חייכה.
"סתם, רואה טלוויזיה"
הוא לא יכל להוריד את עיניו ממנה, היא הייתה כל כך יפה בעיניו, הוא רכן לעברה באיטיות, אך פתאום נפתחה דלת החדר...
_
"אני רואה שאתה רעב"
צחקה איימי ולמראו של טום.
"אני תמיד מוכן לאכול"
הוא ניגב את פניו במפית.
"טום..."
איימי הפסיקה באמצע והשפילה את ראשה, היא לא ידעה איך להתחיל.
"רציתי לדבר איתך.. על מה שהיה בנינו"
היא יישרה את מבטה עליו.
"גם אני רציתי לדבר איתך"
"טום, אני שמעתי עלייך כל כך הרבה, שאין דבר כזה בכלל אהבה בשבילך, שאתה בחור ללילה אחד"
"כול זה היה לפני שהכרתי אותך איימי, בחיים לא חשבתי שאני התאהב, ובגלל זה לא האמנתי בזה, אבל כשפגשתי אותך, כבר הבנתי מה זו באמת אהבה, התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך"
הוא ליטף את ידה על השולחן.
איימי לא ידעה מה להגיד, הוא הדהים אותה, היא בחיים לא חשבה שהיא תתאהב ככה.
טום רכן לעברה באיטיות ונישק אותה נשיקה עדינה ואיטית.
"אז לאן הולכים עכשיו?"
חייך טום לאחר שהתנתק משפתיה של איימי.
"לקניון!"
קפצה איימי.
"מה נעשה שם?"
"נו בוא כבר!"
הם שילמו על האוכל ונכנסו לתוך הקניון.
"בוא לבית קפה"
היא תפסה בידו וגררה אותו לאחד השולחנות בבית קפה, הם הזמינו כול אחד משהו לשתות.
_
"זאת לא אחותך?"
הצביעה סנדרה על טום ואיימי שישבו ביחד בבית קפה.
"זאת כן, ועוד תראי עם מי היא, זמן מושלם"
חייכה אנה, וראתה שאיימי הולכת וניצלה את ההזדמנות.
"אני כבר חוזרת"
_
"אני הולכת לשירותים"
חייכה איימי לטום והתקדמה לכיוון השירותים, בנתיים המלצר הגיע עם השתייה שלהם והגיש לטום.
"תודה"
"טום?"
הוא שמע מאחוריו, הסתובב וישר זיהה אותה.
"אנה"
"היי"
היא התיישבה בכיסא של איימי מול טום.
"אנה, אני לא חושב שבאת בזמן טוב, וחוץ מזה אין לנו על מה לדבר"
"לא, דווקא יש לנו, רציתי להתנצל על איך שהתנהגתי"
"את צוחקת?"
"לא! באמת, אני יודעת שהתנהגתי חרא, ואני ממש מצטערת על זה"
איימי בדיוק יצאה מהשירותים וראתה את אנה יושבת בשולחן עם טום.
"מה לעזאזל היא עושה שם?"
אמרה בעצבנות בשקט והתקדמה לכיוון השולחן.
"אני מפריעה?"
שאלה את טום ואנה.
"לא מה פתאום, למה שתפריעי?"
"אני רואה שאתן נהנים לדבר, אני לא רוצה להפריע"
"איימי.."
טום התחיל להסביר אך אנה מיד קטעה אותו.
"זה ממש לא מה שאת חושבת, אני באתי להתנצל בפני טום ובפנייך"
"מה?..."
"אני יודעת שקשה להאמין, אבל אני מצטערת, איימי, את אחותי היחידה, ואני אוהבת אותך לא משנה מה"
עיניה של אנה נצצו, איימי הייתה המומה, לא האמינה שאנה עומדת מולה ואומרת לה עד כמה היא מצטערת ואוהבת אותה.
הן התקדמו אחת לעבר השנייה והתחבקו.
_
"יו! סליחה! אני מפריעה?!"
ג'סיקה נכנסה לחדר.
"כבר לא"
צחקה מלני.
"רציתי להזכיר לך שאנחנו מחר צריכות לחזור לפנימייה"
"יו! שיט, נכון!"
"אנחנו לא נוכל לראות אתכן יותר?"
שאל ביל.
"בטח שתוכלו, יש לנו ימי חופש, וגם תמיד תוכלו לבוא לבקר אותנו"
חייכה מלני.
_
שעה אחר כך:
"בואי.."
ביל תפס בידה של מלני והוביל אותה לכיוון היציאה למרפסת המלון.
הוא פתח את הדלת והם עלו על המרפסת, רוח קרה נשווה והעיפה את שיערה המטולטל של מלני.
"זה מדהים.."
אלפי פרפרים הציפו את ביטנה של מלני, היא בחיים לא הייתה על גג המלון, הוא לא היה כל כך גבוה, והיה אפשר לראות את האנשים מהרחוב ליד.
ביל חיבק את מלני מאחורה, והם הסתכלו על העיר שהייתה מלאת אורות.
"מתי אתם צריכים לחזור?"
"בשבוע הבא, אנחנו חוזרים הביתה לחופש של שבוע ואז טסים לצרפת"
"זה אומר שאני לא הראה אותך עד שלא תחזרו לברלין"
מלני עשתה פרצוף עצוב, ביל סובב אותה עליו וחיבק אותה במותניה.
"את תרצי לבוא איתי?"
"לאן?"
"למדבורג"
"איך בדיוק? לא יתנו לי אישור מהפנימייה וחוץ מזה, אני לא יכולה לנטוש את כול החברות שלי"
"אז שגם הן יבואו, אני בטוח שהבנים ישמחו, בעיקר טום"
צחק ביל.
"אני אבקש מדיויד שיטפל בזה"
הוא חייך עלייה.
מלני התקרבה על ביל וחיבקה אותו.
"תודה"
היא לחשה באוזנו.
פתאום נשמעה מוזיקה מאחת הבניינים הקרובים, ביל הצמיד את מלני עליו והם רקדו באיטיות על גג המלון.
פתאום נראה אור חזק מהאזור, ביל ומלני התחילו לחפש מאיפה זה בא אך לא מצאו.
"זה בטח סתם"
חייך והם המשיכו לרקוד לצלילי המוזיקה.
_
למחרת בבוקר:
מלני ואיימי ירדו למטה ללובי וראו שהגיעו עיתונים חדשים, מלני לקחה אחד והתיישבה על הספה קוראת את העיתון.
"ראיון עם טוקיו הוטל"
היא קראה את הראיון, פתאום העיתון נשמט מידה, היא לא האמינה למה שהיא קראה כרגע.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
