פרק 2

"מלני ואיימי, למה לא הייתן פה כשספרתי את הילדים?"

התעצבנה עליהן המנהלת.

"אנחנו מצטערות פשוט..."

ניסתה איימי להסביר אבל המנהלת קטעה אותה.

"זה לא משנה עכשיו, אתן אחרתן ומגיע לכן עונש כראוי, מחר זה היום החופשי לכולם ואתן נערותיי, תישארו בפנימייה ולא תצאו לבלות"

"מה?!?! אבל זה ממש לא הוגן! זה היום החופשי לכולם!"

"כן, אבל אתן עשיתן לעצמכן היום יום חופשי, אז מחר אתן תישארו בפנימייה וזה בכלל לא נושא לדיון, עכשיו כיבוי אורות"

המנהלת יצאה מחדרן של הבנות וכיבתה אחריה את האור.

"יא אני לא מאמינה!"

התעצבנה איימי.

"איפה הייתן בכלל?"

שאלה בריטני חברתן לחדר.

"בפאב"

אמרה איימי ונזכרה ישר בטום, בגוף המשולם שלו, בתווי הפנים המושלמות שלו, בעיניים החומות האלה שלא הצליחה להזיז את מבטה מהן.

"ופגשנו שם את הבחורים הכי חמודים בעולם!"

קפצה מלני בהתרגשות.

"תשפכו הכול!!"

צעקה ג'סיקה והתיישבה על המיטה שלה.

"קוראים להם ביל וטום, והם תאומים זהים"

"לטום יש ראסטות וגוף פשוט... מדהים!"

קטעה איימי את מלני.

"ולביל יש שיער  שחור חלק עם גווני בלונד, והוא נראה פשוט... מעולה!"

צחקה מלני.

"ביל וטום? ביל וטום קאוליץ?! מטוקיו הוטל?!"

קפצה ג'סיקה.

"אה כן, טום אמר לי שיש להם להקה בשם הזה, שמעתי רק את השירים שלהם, אף פעם לא ידעתי איך הם נראים"

"תכירו לנו אותם!!!! אני מתה על הלהקה שלהם!!"

צרחה בריטני.

"אוקיי, תירגעו!"

צחקה איימי.

"יו שיט! לא לקחנו מהם את המספר פלאפון שלהם!"

"נכון! וואי איזה מפגרות אנחנו!"

מלני שמה את ידה על המצח.

"חכמות, איך חשבתן לשמור איתם על קשר?"

צחקה ג'סיקה.

_

"אני לא מאמין ששכחנו לקחת מהן את המספר שלהן!"

אמר טום בעצב.

"הן מיהרו כל כך, שכבר שכחתי מזה"

"מעניין לאן הן הלכו.."

"שמעתי את מלני אומרת 'פנימייה' אבל יש המון פנימיות בברלין"

"אל תדאג, אני בטוח שנראה אותן שוב"

תפח טום על כתפו של ביל.

"טוב בוא נגיע לדירה, יש לנו מחר הופעה"

נאנח ביל והם התקדמו לכיוון דירתם.

_

למחרת:

"היום יש יום חופשי! סופסוף!"

שמחה בריטני.

"רק לכן.."

נאנחה מלני.

"ואני עדיין עצובה מזה שלא לקחנו את מספרי את הפלאפון שלהם"

"בנות שמעתן לאן לוקחים אותנו היום?!"

אנה, אחת התלמידות מהפנימייה נכנסה להן לחדר, הבנות לא סבלו אותה, היא הייתה שחצנית, אהבה את עצמה יותר מכול דבר אחר.

"לאן?"

"להופעה של טוקיו הוטל!! יא אני אוהבת אותם כל כך!!"

אמרה אנה בשמחה והתחילה לרוץ במסדרון.

"טוקיו הוטל? אין מצב שאני לא באה!"

"כן! אנחנו חייבות להיפגש איתם שוב!"

"אבל איך תצאו? המנהלת אמרה לכן בפרוש שאתן נשארות היום בפנימייה, חוץ מזה השומרים לא יתנו לכן לצאת"

"נצא דרך החלון!"

"אתן משוגעות?! אתן יודעות מה יקרה אם יתפסו אתכן?!"

"לא נורא, תעזרו לנו?"

"אוקיי נו... רק בגלל שאני אוהבת אתכן!"

צחקה ג'סיקה.

"טוב יאללה, אבל חייבים להתארגן ולצאת לפני כולם! שלא יתפסו אותנו"

הבנות התחילו להתארגן לקראת ההופעה.

ג'סיקה לבשה ג'ינס צמוד וגופייה אדומה עם קשר בצד ונעליי בובה שחורות, ועשתה פן בשיער המטולטל שלה.

בריטני לבשה שמלה לבנה קצרה יחד עם סריג בצבע בז' וכפכפים, היא התאפרה טיפה וסידרה את השיער.

מלני לבשה שמלת מיני אדומה, נעלי בובה שחורות ועיפרון שחור שהדגיש את עיניה החומות, ושמה קשת על השיער.

איימי לבשה סקיני ג'ינס שנראה עלייה מדהים, גופייה לבנה עם מחשוף עמוק שכתוב עלייה Sex, אומנם מה שהיה כתוב על חולצתה לא היה מכובד, אבל כזו הייתה איימי. היא שמה סריג לבן מעל הגופייה ונעלה את האדידס הלבנות שלה, התאפרה טיפה וסידרה את השיער.

הן פתחו את החלון ויצאו דרכו, בפנימייה היו כמה קומות, למזלן הן היו בקומה הראשונה ובגלל זה לא הייתה להן בעיה לחמוק החוצה.

"מהר!"

זירזה אותן בריטני.

אחת, אחת הן יצאו דרך החלון והתחילו לרוץ לכיוון האולם שבו הייתה אמורה להתקיים ההופעה.

בנות אחדות עמדו ליד השער וחיכו להיכנס, השער נפתח והן נכנסו לתוכו עם הבנות, לאחר כמה דקות גל ענק של בנות נכנס לאולם, בריטני, מלני, ג'סיקה ואיימי נעמדו בשורה הראשונה.

היה רעש באולם, לא יכלו לשמוע שומדבר, בנות צרחו שהבנים יצאו כבר.

גוסטאב עלה הבמה והתיישב מאחורי התופים שלו, אחריו גיאורג וטום עלו על הבמה והתחלו לנגן בגיטרה, וביל התחיל לשיר מאחורי הקלעים את Ready, Set, Go, לאחר כמה זמן הוא עלה על הבמה והבנות התחילו לצרוח בהיסטריה.

"הוא כל כך מדהים" אמרה מלני מהופנטת מקולו.

"טווום!!!" נשמעה צרחה מוכרת מאחורי הבנות.

הן הסתובבו, איימי נעמדה על קצות אצבעותיה כדי לראות מי צרחה, והיא ראתה שם את אנה, ומסביבה חבורת השפוטות שלה.

טום שמעה את הצרחה והסתכל לכיוון ממנה היא באה, הוא קלט את אנה צורחת את שמו, התחיל להתקדם קדימה את עם עיניו ואז הוא ראה את איימי, עומדת שם ומסתכלת עליו מהופנטת.

הוא התקדם לעבר ביל וסימן לא להסתכל לכיוון, ביל קלט את הסימן והסתכל, והוא ראה את מלני, חיוך ענק נפרס על פניו.

הבנים שרו כמה שירים וירדו להפסקה של חמש דקות.

"תראו מי פה?! איימי ומלני, לא אמרו לכן שאסור לברוח מהפנימייה?"

הגיחה אנה מבין כול הבנות.

"למה את תלכי להלשין?"

"לא חשבתי על זה, אבל דווקא רעיון טוב"

אנה הסתובבה אחורה והתחילה ללכת לכיוון המנהלת.

"שלא תעזי!"

מלני תפסה בידה והחזירה אותה אחורה.

"ומי את שתגידי לי מה לעשות?"

אמרה אנה ומשכה את ידה חזרה.

"אני אחותך הגדולה להזכירך"

"החורגת, את רק מאומצת, ההורים שלי רק עשו לך טובה שהם אספו אותך מהרחוב"

אנה הטיחה באיימי.

איימי הרגישה עלבון ועצב רב כשהיא שמעה את זה, למה היא צריכה להזכיר לה שההורים האמיתיים שלה נטשו אותה כשהייתה קטנה? היא לא סבלה את אנה יותר, והעיפה לה סטירה.

אנה החזיקה את הלחי שלה עם ידה, לא עברו כמה שניות עד שהיא החזירה לאיימי, הבנות התחילו ללכת מכות והתחילה מהמומה גדולה מסביבן.

ספוילרים מהפרקים הבאים