 כינוי:
KissFromARose בת: 39 תמונהפרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
אני מודה לך אהובה
שהחזרת לי את התקווה
הדלקת לי אור שכבר כבה
השיר הוא בשבילך
מאהובת ליבך
וככה הוא הולך
כל עוד אני יכולה ללכת
כל עוד הלבנה תזרח
כל עוד השמש בשלכת תשכח
אני שלך, אני שלך.
והזמן איתך, הוא רץ לי.
והשעות איתך, עוברות בלי לחשוב.
המחשבות איתך, על עתיד ואהבה.
איתך, פשוט הכי טוב.
היה לי הכי הכי כיף איתך יפה שלי,
כמו תמיד.
תמיד נעים, מרגש, כיף, מתוק.
'כל יום, כל שנייה, כל רגע שעובר,
אני בך מתאהבת יותר...'
[נראה לי שזה מסכם את כל מה שלא הצלחתי להגיד לך כאן]
לא מפסיקה לחשוב עלייך, לרצות אותך איתי.
לא מפסיקה לחשוב עלינו, ועל איך שהעתיד שלנו יראה יחד.
לא מפסיקה לשניה.
את הכי טובה בעולם.
אוהבת הכי בעולם, וכבר מתגעגעת,
פיצ 3>
| |
ועכשיו
קצת זמן של לבד, היא ישנה ואני חושבת לי.
רוצה להגיע למצב הנפלא הזה שכלום לא מפחיד,
כלום לא מאיים,
כלום לא מלחיץ,
כלום לא מזכיר?
רק להרגיש ולבטוח. במאה אחוז.
וזה מעבר ללבטוח בה.
זה לבטוח בה שלא תעדיף אותה על פניי בשום מצב.
וכשהיא איתי, ופתאום היא שולחת לה הודעה שמכילה את המילים "השיר שלנו", "נזכרתי בך" ו"צמרמורת" זה לא מקל.
ומסתכלת בה כדי לראות אם זה מעורר איזה רגש, מודחק או פחות ובעצם לא יודעת איך היא מרגישה שם עמוק עמוק בפנים.
מנסה להיכנס לנעלייה, להיות שם במקומה וחושבת שזה בטח היה עושה לי משו. לא בטוחה מה.
וקצת כועסת, שהיא ממשיכה להתאמץ להיות חלק מהחיים שלה, לא אינטגרלי, לא נוכח בכל שנייה, אבל קיים.
רוצה שתשחרר אותה. רוצה שתניח לה ללכת.
וכשרואה אותה מציינת שהיא במקום כזה או אחר, תוהה אם זה כדי לגרום לה לקרוא, לקרוא ולבוא. שתבוא להיתקל בה "במקרה".
והכל זורק אחורה, למרות שחשבתי שזה עבר ודי.
ואף פעם לא בטוחה שאומרים לי הכל. [אני צריכה לשמוע הכל?]
ויודעת שהיא אוהבת אותי. היא אמרה. אני מרגישה, כל כך חזק.
אין מצב לטעות. זו ממזמן כבר לא אופציה.
אבל רוצה אותה מחוץ לקשר שלנו. אותה ואת החברה שלה.
ומכאיבה לה כשכואב לי, כשאני חסרת בטחון ומחפשת...
מחפשת ממה להיפגע.
ואחרי שהיא מבהירה שוב ושוב שהיא לא רוצה כלום חוץ ממה שיש לנו,
ושומעת בקול שלה את האכזבה ממני, מזה שחזרתי לזה,
כועסת על עצמי.
כועסת כי כל כך שונאת להכאיב לילדה הזו.
כי לא מגיע לה.
כי היא עושה מאמצים בשביל להיות גלויה איתי, אני יודעת שזה לא בא לה בקלות.
אבל אני מעריכה את זה, באמת שמודעת לזה שזה לא קל, שהיא לא רגילה, שזה לא מובן מאליו.
ורוצה להגיד לך שאוהבת, שיודעת שאת אוהבת אותי, אבל ברגעים כאלה של חוסר בטחון שבאים בלי שאני מבקשת אותם,
כי זה פשוט חלק ממני, מהאופי שלי, שהוא לא קל ודורש לפעמים יותר מדי, מרגעים כאלה אני מתחזקת.
ויודעת שאם היינו אחת ליד השנייה והיית פשוט מחבקת בלי מילים, בלי לחזור שוב ושוב על מה שאת מרגישה, זה היה מספיק.
לא הייתי דורשת יותר, לא מבקשת דבר.
ויודעת שהמרחק לא מקשה רק עליי, שגם לך זה לא קל, שהיית רגילה למשהו אחר ואני מצטערת שאני לא יכולה לעשות יותר.
רוצה לבקש סליחה שאני מכאיבה, שאני לא מקלה עלייך קצת יותר.
שאני נשמעת כמו תקליט שבור ושאת צריכה להוכיח שוב ושוב שאת אוהבת.
רוצה שתדעי שאני יודעת, ושאני מעריכה.
שאת חשובה לי ואין דבר שיקר לי ממך בחיים.
מצטערת שכל פעם מחדש זה נופל עלייך ככה בהפתעה.
ומודה לך שאת שלי, שאת איתי ושאת מוכנה לסבול את ההצקות החוזרות ונשנות האלה, למרות הכל.
[וכשהיא שלחה לי אתמול הודעה שאמרה "אם את לא רוצה יותר פשוט תגידי, אל תמשכי אותי סתם" לא יכולתי שלא להיבהל. מזמן לא פחדתי ככה. פחדתי שהרסתי הכל.
אוהבת אותך יותר מהכל, אוהבת להרגיש אלייך את מה שאני מרגישה, אוהבת להיות איתך, אמיתית איתך ולעולם לא אעשה שום דבר שיפגע בך במכוון, לעולם לא אשקר לך או אסתיר את מה שאני מרגישה. מבטיחה. ולא רוצה רחוק ממך אפילו לא לשנייה, רק קרוב, רק איתך, לתמיד. אל תשכחי.]
I will never let YOU fall
I'll stand up with YOU forever
I'll be there for YOU through it all
Even if saving YOU sends me to heaven
[יודעת שזה השיר "שלכן" אבל יודעת שאין דבר שאני מזדהה איתו יותר...]
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
