"מצד שני יש אנשים חדשים מתוקים. ש...פשוט מבינים, בלי הרבה מילים וזה פשוט נכון. בלי לבקר את המחשבות והרגשות.

תודה לך. את יודעת מי את(:"

"היום אלו חודשיים לבד, הראשונים מזה שלוש שנים אולי קצת יותר. קצת אחרי מתן אני ולי נהיינו ביחד. ועכשיו שוב לבד. זה הזמן לאהבה חדשה. ענקית, סוחפת, בלי טעויות מהעבר."

מישו באמת הקשיב שם למעלה.

חלומית הילדה הנפלאה הזאת.

והנה עבר לו כבר חודש, חודש של ביחד, חודש של אהבה שבעיניי היא האהבה המושלמת. חודש שמבחינת רגשות הייתי מתרגמת למספר חודשים ולא רק שבועות.

כשהיא לידי הראש פשוט נקי ממחשבות. רק רוצה ללטף, להרגיש אותה קרוב, להירגע מעצם המחשבה שהיא שלי ושהיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום. לפחות לא בלעדיי.

וכשהם הגיבו ב"סיפור מושלם", הרגשתי שבאמת אין דבר יותר מושלם. שלא יכלו להגשים לי את החלום - את הצורך הזה באהבה אמיתית, את הכמיהה הזו להרגיש, בצורה נפלאה יותר מאיך שזה כרגע.

יודעת שאני לא הכי בסדר כשפתאום אוחז בי הפחד למראה מילים כאלה או אחרות, כשחושבת קצת יותר על העבר שלה, שרוצה לחזור לה לחיים. יודעת שהתגובות שלי לעיתים מוגזמות (תמיד אולי...) ומצד שני בו זמנית מרגישה בטוחה בה. איך אפשר שלא כשהיא מרגיעה בכל דרך אפשרית? מקווה שזה עניין של זמן עד שזה לא יעשה כלום בלב, שזה לא ידאיג, שהפחד לאבד אותה לטובת הישן והמוכר יעזוב בקרוב. 

מגיעה ללי תודה על החוסר בטחון שהכניסה בי. פשוט לפעמים מרגישה בתוך דז'ה וו:

"מקווה שתחזרי מהר.

מקווה שאת לא מצטערת על זה שאת איתי ולא איתה...

מקווה שהפגישה הזו על כוס קפה לא מעלה לך זכרונות מפעם,

ומזכירה לך רק את ההרגשה הטובה שהייתה לך איתה ולא את שאר הדברים הפחות טובים שהרגשת.

אולי זה אנוכי להגיד את זה,

אבל אני מקווה שהשיחה לא זרמה כמו פעם והרגשתן חוסר נוחות.

אני מפחדת לאבד אותך למשהו לא מוכר ויותר מפחדת לאבד אותך למשהו מוכר.

שזה לא ישמע כאילו יש לי בעיה שתיפגשי איתה או משו,

כי אין לי.

אני רק מפחדת שתתאהבי בה מחדש.

מפחדת שאני כבר לא אראה כל כך טוב בעינייך אחרי שתראי אותה שוב ותדברו כמו שצריך.

אני אוהבת אותך.

~@~

וכשככה היא חזרה לנו פתאום אל תוך החיים,

מאיימת רק עליי,

כי היא שכחה את כל מה שהרגישה.

מזעזעת את העולם שלי והיא אפילו לא חושדת."

[מצחיק שזה נכתב לפני כמה שנים, אבל עדיין מכניס לאותם סרטים כמו אז. אולי בגלל שעכשיו אני יודעת מה הסוף של הסיפור הזה היה.]

ויש ימים שמרגישה ממש ככה שוב. ויודעת שזה לא מגיע לך, לא מגיע לך לסחוב איתי את כל המטענים הרגשיים האלה שקיימים בי, לא מגיע לך לסבול מזה. ומאמינה בך, כל כך מאמינה בך. ובאותה נשימה יודעת שפשוט לא מאמינה בה. ורוצה שגם את לא תאמיני ויודעת שאין שום זכות לבקש את זה ורוצה, נורא רוצה להרגיש כאילו זה לא שם. כאילו היא לא איום. ככל שהימים עוברים מטרידה אותי פחות המחשבה עליה, בעזרתך כמובן, אבל מבקשת סליחה על כל אותן הפעמים שנופלת למלכודת הזאת מחדש.

אוהבת אותך בייבי קטנטנה שלי.

מאחלת לשתינו שנזכה לעוד הרבה חודשים נפלאים כמו החודש האחרון שעבר עלינו.

חודשים מדהימים, מלאים בטוב ובאהבה טהורה, אהבת אמת.

שתמיד נאהב. שנהיה גלויות ואמיתיות, ושכל התוכניות שלנו יצאו אל הפועל ויתגשמו במלואן.

שיהיה לנו גם קל (לא מבקשת קל מדי, אחר כך שוכחים להעריך...) אבל בעיקר שתמיד יהיה לנו אחת את השנייה.

תמיד שלך, לנצח שלך.

רוזי, של הפיצית הכי מדהימה בעולם(: