לי מתנת יומהולדת מאוחרת ממך.

השתמשתי סוף סוף בגיפט קארד שנתת לי לפני שנה, ביומהולדת הקודמת.

קניתי דברים שאני יודעת שהיית אוהבת, שהייתי אוהבת לספר לך עליהם והיית נראית כאילו זה מעניין אותך, כי אני סיפרתי.

מורן אמרה לי שהיא ראתה אותך במינרווה לפני כמה ימים ושנראית מוזר. שהתפלאת לראות אותה או משו.

צ'לסי סיפרה שבמילואים סיפרת את הצד שלך בסיפור (לא הייתי מעוניינת שהיא תרחיב, גם בתאל הרחיבה ועשתה לי רע עם הסיפור).

הרגשות מקבילים עד לקטע שאני פגעתי.

הרגשות מקבילים עד לקטע שאת התגברת ושיש לך אהבה חדשה ישנה.

אני עצובה בלעדייך, לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך, למרות כל הניסיונות.

גם התחלות חדשות שסימנו עבורי בעיקר שינוי, לאו דווקא אהבה, פשוט משהו חדש לחשוב עליו,

נעלמו, התפוגגו - ודווקא הרגיש לי טוב, בטוח ונוח.

כנראה שאקסיות זה דבר שלא מתנתקים ממנו עד הסוף לעולם, חוץ ממני.

אני אוהבת אותך,

רוזי של אף אחת.

~@~

מאז עברו יותר משתים עשרה שנים
ואני לא מצליחה להעמיד פנים
כשזה כואב לי אז מיד כולם רואים
וכשעצוב לי אז אני כותבת שירים

מאז עברו יותר משתים עשרה שנים
והבדידות היא נהפכה לשורשים
והיא הצמיחה ענפים של שיכחה
וזכרונות הם כמו עלה על מדרכה

ויש איזה מקום אני יודעת
ששם את שומרת ובי את נוגעת
ומאירה לי את הדרך לפעמים
כשכבר מזמן כבו הפנסים

מאז עברו יותר משתים עשרה שנים
השמש בא כל בוקר ומאיר פנים
ובשדות משחקים הילדים
והחיים מכאן הם כל כך חזקים

אני עוד כאן ומחכה אולי תגיעי
אני עוד כאן ומקווה שעוד תפתיעי
תיכנסי בדלת בלי לומר מילה
ושוב הכל יחזור להתחלה

(הכל מזכיר אותך, אני קוראת בשמך...)

לפעמים אני פשוט לא מסוגלת להרים את עצמי.

לא מסוגלת.

לא מסוגלת לשכוח, להדחיק כל הזמן.

לפעמים משו חודר מבעד למגן הזה שבניתי עם המון כוחות.

לפעמים זה דוקר וכואב, כמעט תמיד זה כואב.

תמיד מלווה בהמון דמעות והמון אהבה שרוצה אלייך.

תמיד זה מרגיש לבד אפילו אם אני מוקפת אנשים.

והזכרונות ההם, המתוקים, לא עוזבים.

לא אפסיק לאהוב, לא אפסיק לכאוב את האובדן שלך.

את היית ועודך הכל עבורי.

(ומי האמין שאני אהיה בצימר וכל מה שאני אצליח לחשוב עליו זו את? על כמה היינו נהנות ובעיקר כמה כיף היה לנו אז...

זה מעבר למגע, מעבר לנשיקה, מעבר לכל מה שהיה שם.

זו פשוט אהבה שאת לא מוכנה לקבל יותר ואני כועסת. ואת כועסת. ואני רק רציתי לאהוב אותך ולהוכיח לך שיכול להיות...יכול להיות אחרת.

שאני אוהבת אותך יותר מהכל, תמיד. הכי.

ועכשיו בחזרה למסכה ולחוזק השקרי. ביי לבינתיים, שוב).

לקחת ממך את הכאב,

הייתי עושה את זה.

אוהבת אותך, תמיד.

מצטערת שהמצב הוא הנוכחי.

שדברים שעשיתי גרמו לך לעשות דברים אחרים ודומים

והתוצאה-תהום נפערה בינינו, כנראה לתמיד.

עד שלא נאהב יותר.

מה זה יהיה שווה אז?

אוהבת אותך. תמיד.

את הלב והנשמה,

את לי שלי, לנצח שלי, תמיד איתי. למרות הכל, בגלל הכל.

הלוואי שלא יכאב לך.

הלוואי שיפסיק להכאיב לשתינו.

הלוואי שיהיה לך טוב, תמיד.

ביי אהבה יפה שלי,

ביי מושלמת.

"והנה עוד שעה
וכל מי שאני אוהב נמצא איתי כאן, אבל את לא.
הם אומרים 'אנחנו לצידך כל הזמן...' אבל את לא.
רק ללחוש לך על המצח משהו קטן.אבל את לא.
דווקא את לא? הבטחת שתבואי היום."