כמעט ארבעה חודשים עברו מהפעם האחרונה שכתבתי פה.

מוזר לי איך פעם לא יכולתי בלי הבלוג הזה, והיום הוא הפך לחלק די שולי מהחיים שלי,

חלק שמאגד בתוכו חוויות ורגעים שהיוו לי אבני דרך בחיים, אבל בחיים של פעם.

השתניתי הרבה בכמה שנים האלה שאני פה.

בתקופה האחרונה בכלל.

רוגע משונה עוטף אותי.

הייתי אמורה להשתחרר בסוף החודש [כן, כן, החודש הזה- תביטו בקאונטר שמראה 8 ימים לשחרור;)], אבל חתמתי קבע עד סוף פברואר.

שמחה שזה התאפשר לי בסופו של דבר.

[סיכום ימי הצבא יגיע גם הוא, בכל זאת יש דברים שאני רוצה לתעד כדי לזכור].

חתמתי גם תשעה חודשים איתה.

חודשי אושר ואהבה [לעיתים מריבה, כמו בכל קשר],

חודשים של טוב.

התבגרתי.

אני כבר לא הילדה הקטנה והלחוצה שהייתי,

זה מאחוריי איפושהו.

יש דברים שחסרים לי ויש דברים שחמקו לי מבין האצבעות,

יש דברים ואנשים שקשה לי להרפות מהם לחלוטין אבל נראה לי שככה זה צריך להיות.

מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מתגייסת,

אם לא הייתי מכירה אותה ואנשים אחרים שהשפיעו לי על החיים בצורה כזו או אחרת.

מעניין אם אי פעם הייתי מרפה-

מהמחשבות,

ממכם.