אני מרגישה במין מלכוד.

שלחתי לה מייל אוהב ואז כועס ואז היא התקשרה להגיד שהיא מצטערת ואני במקום לסתום את הפה

המשכתי לריב ולהאשים.

אני כל כך אוהבת אותה, זה אפילו לא אפשרי לתאר במילים.

כל אתמול התרכזתי בקטע של לכעוס עליה ולהתעצבן ולהחזיק את עצמי מלטלפן, גם כשראיתי בערב שהיא עצבנית.

אולי עליי, אולי לא, לעולם לא אדע.

כל דבר מזכיר לי אותך. הכל. אין שיר שאני לא שומעת שהפרצוף שלך היפה לא עולה בעיני רוחי.

אין מילה שאני לא אומרת וחושבת שהייתי מתה לספר לך על זה, כמה שהוא מטומטם, והיא מצחיקה והוא טיפש. כמה שבזמן אחר

היית צוחקת איתי על הכל, היית איתי, כי יש לי בית ריק עכשיו ויכל להיות לנו ממש כיף. לטייל אפילו אם קצת גשום.

ואז עומרי מזכיר אותך פתאום היום ומה קשור בכלל? ודני אתמול...ממתי הם מדברים איתי עלייך???

ואני מתחילה לבכות כמו מפגרת ועולה לחדר. אני לא יודעת לתפקד. אני ממש משתדלת להתעמק בכל המטלות שיש לי לעשות -

החל מהכביסות דרך הבישול וכלה בניקיון. בא לי שתצחקי איתי על המצב ותעודדי אותי. אבל את לא, ואת כועסת ואוף.

כל פעם הייתה לי מעט ציפיה שאם אני אגיד את הדבר הנכון אז פתאום תתעשתי. אבל זה לא קרה, רק עשיתי את ההפך.עוד יותר הרחקתי אותך.

באמת דאגתי ואני עדיין.

באמת אוהבת ואני אוהב לנצח.

האהבה הזו הייתה יותר מכל מה שיכלתי לבקש לעצמי. אז הסוף לא טוב, אבל מה עם האמצע?

היה לי נפלא והיה לי מדהים וחוויתי איתך חויות שלא יחזרו אבל שהותירו בי את החותם.

היית הראשונה שרציתי ורצתה אותי בחזרה.

הנשיקה הכי טובה שהייתה לי.

עשית לי כלכך הרבה הפתעות טובות, גם חומריות וגם מילים שהשאירו אותי חסרת מילים.

היינו בחו"ל ביחד, בפעם הראשונה שנסעתי.

גרתי איתך יותר משנה.

יצאנו מלא, לכל מקום שרק יכולתי להעלות על דעתי.

לא הפסקתי להנות, כל שנייה מלהיות איתך איפה שלא היינו.

שינית אותי, פתחת לי את הלב והתרת את הכבלים שהשאירו אותי סגורה בפני העולם.

רציתי לצעוק ושכולם ידעו שאני איתך ושאנחנו אוהבות.

הלכנו יד ביד, התנשקנו וכולם ראו...ונהניתי מהכל.

היומהולדת שלך במלחמה, המלחמה, היציאות עם נטע הקטנה.

הנשיקה הראשונה, הימים של אחר כך בצבא, שכמעט תפסו אותנו מיליון פעמים.

כל הזמן שהעברנו ביחד בצבא, בקיטורים ובעצבים על המצב, אבל ביחד. זה הקל על הכל.

הפעם הראשונה שבאת אליי, שיצאנו למקום הקבוע שלנו(:

שהתחלתי לבוא אלייך, התביישתי. אחרי זה הרגשתי בבית.

כל היציאות, המינרווה אהובתנו, הפיצה שלנו, לשתות מלא, הטעם שלך של הסיגריות והאלכוהול.

שהפסקת עם הסיגריות, היומהולדת שלי עם ליבי.

אילת עם הצבא ואז לבד, החופש להרגיש.

לישון מלא ביחד, מחובקות, לא לרצות להתעורר. להתלבש.

ההופעות של מירי/רונה/עברי/אריק.

היומהולדת שלי, ההפתעה שעשית לי, הסרטון שהסרטת ושאני רק חושבת עליו ובוכה "ואל תשכחי שאני אוהבת..",

הצימר והכיף, הלהיות בבית, הארוחת ערב היפה שהכנת לי כשחזרתי מאוחר והיה לך בית ריק,

תותים בקצפת, לאטה מקיאטו עם הרבה קצף עם הקפה בצד, כל הדברים שלימדת אותי לאהוב.

רומא המדהימה, שאפילו שהרגשתי רע ניסית שנהנה הכי הרבה שניתן,

הבי"ח, זה שבאת...

לא יכלתי לבקש יותר. תודה על הכל, כנראה שכמו שאמרו לי מה שחשוב זה לא הסוף אלא התהליך שעברנו ביחד.

מתעורר לי בבוקר פותח ת'עיניים,

מתרגל לבדידות מוזרה שנוצרה בינתיים

שוטף פנים שותה קפה

הכל לבד מאז שעזבת..

לכולם הכל רגיל השמש זורחת,

יש בית אישה ילדים

החיים זורמים

חיים בנחת, בלי פחד.

רק אני מנסה לאסוף שברים

מאז שהלכת..

החברים נותנים קצת כוח,

יש פה חיים נסה לשכוח

ואיך זה פרצוף כמו שלך אינו צוחק.

יש עוד עתיד שווה לפרוח,

 וכמו ירח שוב לזרוח

אך כשכולם ישנים אני לשמיים צועק.

כמה חסר לי החיבוק שלך,

 כמה חסר לי הליטוף שלך

גם בליבי אני שומר לך

אהבה ללא גבולות

אני זוכר!

מתעורר לי בלילה מסיוט שחלמתי,

אך מהר אני מבין זאת מציאות שמכה בי

והחלום זה מה שלי קורה

כל יום

מאז שהלכת.

הלבד הזה קשה ואין בי מנוח,

ובדיוק שאני מנסה לבנות חיים ולשכוח

את מזכירה לי שאת חזקה ממני

מאז שעזבת.

אל תשכחי אותי, אני יודעת שאני לא אשכח לעולם. כלום.

חציל שלי, חתול, קטנה, יפה, הומו, תינוק מעוך קומי!

ׁ8/2/09-לא משנה כמה זמן יעבור, חודשיים היום כבר, אני כל כך אוהבת אותך. וזו אהבה אמיתית. ואני גאה שזכיתי להרגיש את זה בכלל.

אני כבר לא מצפה לשום דבר, ולמרות הכל, אני פשוט רוצה לחבק אותך. לנשק אותך, ללטף אותך...להרגיש את השפתיים הנעימות שלך...לנשק לך את הפינה של

השפתיים, כמו שאני אוהבת. לשון בלשון, לב בלב. אהבה שאני מאחלת לכולם.

אהבה שהייתה שווה הכל. ונגמרה בהפתעה. היא תיגמר גם אצלי יום אחד.

ועד אז אני פשוט משתדלת לא להרגיש.

כמה אהבה, כמה את יפה. תמיד תהיי האחת, המקום שלך בלב שמור לנצח, אהבה ראשונה שלי.

ממומשת.